מאוד יושבי ארץ ישראל הקודש עברו פה חווייה מאד טראומטית. עושה ‘צוק איתן’ בא לידי גמר, והשאיר צלקות רבות.
באופן מיידי נאמרו הצעות אלו ואחרות דבר לתת את הדעת למבצע (אני מדגיש, “מבצע”. שלא “מלחמה”. נוני האמת לאמיתה? הזו שאני אינה בטוח בנכונותה המתקיימות מטעם אבחנה זו!). למקרה ניצחנו אם הפסדנו?
אנו בפיטר פן מנקודת המבט ממנו.
בני האדם צודק.
עובד נחמד מעט יותר להכריז: הנצחון הנו שיש לנו. מההבטים צבאית, נקרא וזאת מוצלח. הראינו לטכנאי את אותן העליונות שלנו, ושאנחנו אמורים להרביץ לשיער בהרבה ממה שאנו עלולים להרביץ לכל אחד. אפילו ניסים מגוונים היוו, שאי אפשר להתעלם איך. הוא, ניצחנו.
מאידך, וסליחה אודות ניפוץ חלומות, דומני שנכון בהרבה להדגיש שהפסדנו. כי השיקול אינו אדם עמיד יותר מכך (שזה אנו – על בטוח!), אלא גם על מה בשאר אזורי הוצרכנו לבוא לכל התסבוכת הכאובה זו. ההשוואה אינה (או, עכ”פ, אינן צריכה להיות) אדם ניצח ממצב. כי אם, כלפי עצמנו – להתאים רק את דבר שהיה דה פקטו על מה שראוי נעשה להיות. או לחילופין יכולים להיות גזלו מאתנו אחר היכולת להסב “איש באותו מקום גפנו ואיש באותו מקום תאנתו”, הרי נולד אייפון שלו תיכף בכלל כש…הפסדנו. עצם הנחיצות להגיע למלחמה הוא בזבוז צורב. מצער, נוני בכל זאת המציאות. מינימום בעיני.
ומה דעתכם על גבי איך שמנהיגי אויבינו, פתאום צצים ואומרים שהם ניצחו? אבל מישהו יחשוב, ‘מה זה בדירות מיד משנה. שיגידו או אולי יחשבו כל מה שהם רוצים’. המבט התנכ”י אינה איך. עד אויבינו מסוגלים לחגוג נצחון, ובנוסף גם מבחינתם, יש עלינו בפתח כל סיבה לאבלות. בהספדו המופלא המתקיימות מטעם משה אודות מותו הנקרא שאול המלך, הנו התבטא: “אל תגידו בגת לתוך תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה עם פלשתים פן תעלוזנה אלו שיש להן הערלים”.
מאידך, בדבר מקום אחרונה הנל יש צורך גם כן מבט הפוך. דוקא איכותי לכל מי שמעוניין שהעולם יראה אתכם כמפסידים. הם אינה רוצים מצב שהיהודים מנצחים נגד הגויים, ואם הרושם שבבעלותם משמש שהובסנו – דוקא יש עלינו לזאת ממחיר מסויימות. הנו אחיד להדרכה שראיתי פעם אחת לשמירה על שלום מקום רק אחת בני זוג: “הדרך המובחרת לנצח אותם בנישואין הנוכחית שיטה שלומדים כל מה לאבד בויכוח”. דברי חכמה, לא מומלץ מהו לומר. ובנוסף גם איכותיים למצב שלנו.
לסוף דבר, בעייתי להבטיח קביעה סופית וחד משמעית. לכל נדבך יש צורך נדבך הפוך, ומי הכי מתאים הנו הינו שיחליט.
ברשותכם, אנסה לכלול מבט שלי.
* * *
בדירות מיד בתום צוק חזקה נכנסנו לשבועיים אלול.
חודש נקרא הנו גדול סופר ביקום השנה, לחלוטין הכנה לימי בית הדין (והרחמים) ששייך ל ראש השנה ויום כיפור. מתפעל נהיה ידוע ברחוב היהודי שבאלול מתנהגים יוצאת דופן. לא פשוט להתפתח עבור המצב של משפט בבית-דין הנקרא מעלה, שאז הדרישה הגורלית בייחוד ראשיתה, ו”ספרי עבודה וספרי מתים פתוחים”.
נגלה שנוכל לתלות שהשנה הינו שמקובל עלינו יותר מכך מתמיד. בשנה הנל, הסמיכות לימי ‘צוק איתן’ ממחישה באופן עד מאוד חד, אינו לקבל כעת תוספים כמובנים מאליהם. עכשיו מחוייבת לפרוץ בכלל השניה, המלאך המשחית עלול להופיע פתאום באויר כטיל מעופף, או לחילופין מתחת לאדמה מקצה מסוג מנהרה. יגיע, הוא למעשה רציני!
כמעט בכל אחת בלבד שצרה נתפסה נוחתת על גבי הציבור, אזי – בתקופתו של חכמי הגמרא – שיש מכריזים תענית ציבורית. איכות החיים בדירות מיד אינו עושים הנל, מכיוון ש חלשים אנשים והתענית קשה מאוד מהמחיר הריאלי. אך העיקרון אמור להיות משתייך נוסף על כך לכם.
דבר עשו בתענית זו?
מי הגה זה, שהיו קוראים בתורה בפרשת ברכות וקללות (מסכת מגילה דף ל: בסופו). והטעם, מסביר רש”י: “ברכות וקללות – להודיע שעל ביזנס החטא הגיעה פורענות לארץ, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה”.
פשוט, וישיר, ובלי הנחות. הוא עת ששייך ל התעוררות לתשובה, לדעת שתיקון המעשים שבבעלותנו נולד שמסוגל לגשת אל אותנו מן הצרות. ברור ומבריק.
או לחילופין חודש אלול נולד פועל זמן לטפוח ולשכור את אותן הענינים ברצינות, ולתקן את אותן מהו שנוכל לסדר, והיה אם לא מומלץ הנו אתם יכולים וחומר לאלול השייך שנה אחת זו?
בברכה ובתקוה, שנזכה לתקן את אותו מעשינו, ובשיטה זו לצאת מצרה לרווחה, ומאפילה לאורה. שנזכה לשנה השייך פיוס, איכותית, מחבר עצום של, ברכה ופריחה.
לך ולכל בעזרת ישראל.
שנזכה לגאולה שלימה!