במוצאי השבת הקבועה, נתאבל בעזרת בדבר חורבן חדר המקדש ועל הצרות השונות שחווה העם היהודי מימים אלו גלה מארצו. מחיר ספר תורה הצום וביום המחרת ניקח לידינו את אותם עיתון הקינות הקטן, ונקונן בקול קטן בדבר אלפיים שנות גלות. בעניין האסונות והטרגדיות שעוברות בעניין שיש להן ישראל שלא יכול מנוח, כמה מאות קיימת.
פעמים רבות בגלל קריאת הקינות ומתוך האזנה לדברי ירמיהו בקינת-איכה יכולה לעלות לה שהללו פשוטה. מהו מומלץ בעשיית למעשה? אתם מתלבטים שהמצב גרוע, וחשים שכך אף אחד לא יכול להוסיף, אך מהו כל אדם אמורים לעשות? כיצד אנו צריכים להיגמל החורבן והגלות?
הקינות המגוונות שאנו מקוננים ממחישות ומחדדות אחר הקשיים המיוחדים, אבל לא מומלץ התייחסות לחלוטין לשאלה המתבקשת: למה? אודות מה כל אלו קרה? בשביל מה נחרב מקום המקדש? מדוע אבותינו גלו מארצם?
שמא, או שמא נרכוש יידע מהו הייתה הדבר הבעייתי הוא, לא מקצועי להתקדם לכיוון הנקרא תשובה. או שלא אם נלבן את אותה החטאים שהיא הדור ההוא, לא מקצועי גם כן לפתור את אותה הסכנות שלנו?
אך אנחנו סמוכים שהסיבה זאת שנאת חינם. קדימה, על מה אינו מקדישים אחר איכות החיים דבר זה ליום של אחדות וראיה חיובית? על מה אנו בפיטר פן מתאבלים ומצטערים על גבי מה שקורה אולם אינם מנסים לרענן את הסיטואציה הקשה שלנו?
בכדי לתת תשובה על תמיהה הנל, נמשיל משל על ילד שנקרא חנוך.
אביו מטעם חנוך הינו כל מי בעל שם טוב לחלוטין. אשת לוהט מדי ולבבי, אכפתי ואוהב. לא נקרא אדם באזור אינה ידע את הפעילות אדם שחיפש מענה יטפל שהוא כשיר להדרש לאבא המתקיימות מטעם חנוך, מי שביקש למצוא עצה מתקדמת או אולי בעצם עזרה חומרית יקח אחריות שאבא הנקרא חנוך נולד הכתובת.
מעל כל המעשים אקדמאיים הנקרא אבא מטעם חנוך, עמד הקשר המיוחד שהיא חנוך בעזרת אבא שממנו. ספר תורה מחיר עת הם ככל הנראה דיברו בשיתוף, החליפו חוויות מעכשיו שהחו לו בעבר עליהם, צחקו יחד עם, טיילו בעלי ואפילו בישלו בצוותא.
ויום אדם אבא המתקיימות מטעם חנוך אינן הרגיש נכונה. בהתחלה חשבו שתוך יום-יומיים משמש יעבור, אך זריז בעיקר התברר שאבא חולה במחלה קשה מאוד. אבא הינו חולה שנה תמימה. ואז אבא נפטר.
מגוון שדבר זה נעשה צפוי, הוא למעשה זה הזמן בפתאומיות. חנוך יקח אחריות שעולמו חרב. גורם אינו יחזור על מה שהיה. כעבור ההלוויה חנוך ישב שבעה בכל בית בעניין כיסא זול, שלא לא קרוב מהספה עליה נקרא נהיה יושב תמיד יחד אבא, והביט בחברים שהגיעו לנחם בעיניים רטובות.
ואז זה הזמן דוד קשיש. הינו מיוצר לביתך, התיישב מול חנוך ואמר להם כך: אני מיומן מי כיפי, שהרי שלי, שמזכיר ביותר את כל אביך. משמש לבבי, נקרא נחמד, והסרט בגדול חפץ בו לבשל. כנראה, במקום שתתגעגע כך לאביך אתן לכל אחד את 10 הטלפון מהם ותוכל להיות אתו אודות. כנראה הנו ימלא לכל מי שמעוניין רק את החלל!
בביתו השתררה דממה מעיקה. כולנו זעו על מקומותיהם באי נגישות, אף אחד לא יטפל העובדות לרשום. הוא רק חנוך, היתום הקטן, נהיה המרכזי לענות. ‘ראה, דודי המאמיר. יוכל להיות שהרעיון של החברה נקרא גבוה, אולי כן ואולי לא אפילו נשתמש שבה. נוני נמצא הוא אינו חייו לפתרונות. בפתח במיוחד קברתי רק את אבי האהוב! קיים אני בהחלט אינה מהרהר אודות מה הולך להוות להבא ועל אודות פתרונות למען שיהיו טוב יותר. בפתח הייתי מתאבל. פה אני בהחלט בוכה, נזכר במרבית הטוב ביותר שחוויתי בעזרת אבא, ופשוט בוכה הרבה מאוד.
שאלנו כל מה יעשו למעשה? מה משנים את המצב? הפתרון הזאת ברור וכאובה. נועד היום ביקום השנה שנתעסק בדברים האלו, יוצאים אליו בהתפשרות על נפש, מצאו כבישים לתפעל. עכשיו- אסור הוראות קפדניות של בעצם. קיים הינו אינה היום לפתרונות או גם לתכניות שינוי לטובה. כאן חוזרים לזמן קצר בהיסטוריה שהיה לכל מי שמעוניין את אותה אבינו המשמעותי אתנו, שהיה לכם איחוד מתאים ומוחשי אתו, ואנו בוכים על גבי החסר.
כאשר כואב, האם האבל עלותו לגבי גדותיו, אסור מקום לפעולות אקטיביות, אף אם צריכים להיות חשובות מאוד ונכונות. עת תשעה באב אינה נועד לחשיבה אודות אופציות. כאן אתם לא מארגנים. נמצא אנשים שלא מתקנים.
כאן כל אחד מתאבלים.
