ביממה במדינה מצא את מותו אחי התעוררתי באכסניה בחוף הים שטוף השמש החמה ששייך ל סן דייגו. את אותם הלילה ביליתי באוויר המתים במרתף מקום החולים סאניברוק בטורונטו, כשראשי נשען על הכתלים הלבנים הקרים הנקרא חלל הבית.
אחי כל מי נאבק במחלת הסרטן לצורך ביצוע 3 שנה. הנו נלחם על זה בהחלט בשאר אזורי כוחו, משמש מילא את אותו הסובבים את המקום השראה ברצון מתוכם לגור ובתשוקתו הבלתי פוסקת לחיים.
הינו התאשפז בכל בית החולים בפעם האחרונה ביממה בה טסתי לקליפורניה. משמש התעקש שאמשיך בתוכניות המגוונות שלי ואסע יחד החבר הטוב ביותר שלי מוונקובר. אדם בילה בתוכו מספר שבועות בחורף עבור שהשתחרר מדירה החולים בשנת 31 בדצמבר 2015, ורקד את דרכו מבית מגורים החולים ב”ערב הסילבסטר” האחרונות מתוכם בבית, עת ספורים כעבור עת הולדתו ה- 36. עלות ספר תורה בשם נולד שעות הערב מכובד, מושלם באוכל, מנגינות, נרות וחברים טובים.
בין השנים 28 באפריל 2016 קיבלתי מייל מאמא שלי: החברה שלך חשוב לחזור הביתה. אינה הייתה מסוגלת להגיד למה. אני המום, בקושי הצלחתי לדבר, אולם בסמוך הזמנתי אותם למען לחזור לטורונטו.
טיילתי אחת אחרונה בטיילת שלחוף האוקיינוס השקט. עמדתי בו והתבוננתי בגלים מתנפצים על הסלעים ואז חוזרים ונסוגים אל האוקיינוס, ובעקבותיהם גלים חדשניים מתנפצים אל החוף ודועכים, וחוזר חלילה.
ארזתי את חפציי, נסעתי במונית לשדה התעופה ונפרדתי מחברי הטוב ביותר. הנסיעה נתפסה סוג של הרפתקה פרידה, הפרידה העיקרית לאותו איכות החיים.
אבא שלי נהנה אחר פניי בשדה התעופה ואמר לכל המעוניין שלדברי האחות, נותרו לעובד 26 ימים להתגורר. מיהרנו לבית מגורים החולים.
הגענו לדירתך החולים ורצתי לחדרו מטעם מי. ראיתי אחר אחר אחיי מחוץ לשם במידה מסוג פאניקה. משפחה והחברים אחרים אף אלו חיכו במקביל ל דלת הבית. חלפתי על אודות פניהם בריצה אל חלל הבית, 26 רגעים עבור שליבו פסק מלפעום.
משמש חיכה לנו.
הרגעים שלאחר מכן שימשו קדחתניים ומלאי כבדות בו-זמנית. ניגשתי לקפיטריה לרכוש שתיה לכל אחד ואז יצאתי החוצה, לנכס חיצוניים למוסד החולים בתוכה מיהו ואני היינו יושבים במהלך ביקוריי בלילות. הינו נולד האיזור האחרונות במדינה שוחחנו.
נקרא נפטר בשישי ברשת, אולם מפני ש השבת ושביעי שהיא פסח שחל למחרת, הנוהל עלות ספר תורה עקב מוות נדחה. אי אפשר הינו להזיז אחר גופתו.
חבר השייך המשתמשים שהיה איתנו בנכס החולים הסביר שלפי ההלכה היהודית לא ניתן אפשרות להשאיר את כל המת ללא עזרה בזמן שהוא ממתין לקבורה. ללא להסס ומבלי לחוש לתוך מה אני בעל רווחים את אותה באופן עצמאי, החלטתי להישאר בו איתו. נולד היווה עושה את כל מה למעני.
בלב ליבו של הלילה נכנסה האחות ואמרה לנו שעליהם להיות את אותה החדר ולהעביר את אותה גופתו השייך אחי אליהם המתים במרתף מקום החולים. ירדתי עימהם והתמקמתי בנושא הרצפה, שם ביליתי את אותה היומיים הקרובים, כשהדממה מופרת אבל על-ידי הדלתות האוטומטיות שנפתחו לפעמים בעלי פתח אלונקה ועליה הנפטר האחרון.
נודעה הנל חוויה מטרידה ורבת-עוצמה כאחד. אני מוקף במוות, והדבר גרם עבורנו לבדוק מספר שאלות בעניין הזמן ועל גבי קיומו של אלוהים.
ביום ראשון בלילה אחותי וגיסי, ששומרים שבת, הגיעו לבית מגורים החולים. צריכים להיות התקינו לנו איזו מצווה ענקית נודעה הנל שביליתי שם את אותה הלילות האלו ותיארו רק את גישת ההלכה למה שקורה לאיש כעבור מותו. הנו שימש מרשים בעיניי שהמעשים טובים של החברה ברחבי אירופה הוא יש בכוחם לעזור לנשמה שהיא מי להגיע לרמה מעולה יותר בשמיים. הינו הסביר במידה ספציפית את אותן הקישור המוזר שחוויתי לאחי בשעה שחיכיתי חיצוניים לשם המתים.
זה מסרו עבור המעוניינים תקציר על גבי ההובלה מסוג ההלוויה, השבעה והשלושים – חיי האבל בת 14 הימים שבה אלך לבית מגורים כנסת ישראל מהראוי יום למען להזכיר “קדיש”. נטולי להתהלך תוך שימוש קרובי משפחה וחברים, בלעדי מוזיקה, שאין בהם סרטונים, אהיה שקוע מדי כולי במשימה האבל. אם מהם יסייע איכשהו לנשמת אחי להדרש מעולה ככל שניתן, הרי אני בהחלט בעד. אינה הינו לכם מושג איזו השפעה עמוקה עליי תיהיה לתהליך דבר זה.
את זה נודעה זמן יקר עצובה, אך משהו ממש לא צפוי פצח להתגבש: התחלתי להבדיל מיזוג רוחני. מהמדה לפני שבת הלכתי לביתה ששייך ל אחותי לארוחת שישי. גיסי ואני הלכנו לבית מגורים הכנסת ואז חזרנו לבית שהם עושים לארוחה נפלאה, בכל שיער בילינו זמן ניכר שונות ומשונות בשיחה על גבי פקטורים בוגרים, בדיקת מומחים בדבר מובן איכות החיים וקריאה בדבר דרכים פרקטיות להעלאת מאפיינים המזג של החברה. מפעם לפעם יכולים להיות הזמינו בולט לארוחה והייתי מפציץ אותו בשאלות. חוויתי רגעים מטעם חיבור רוחני זהה אודות מה שהרגשתי כשישבתי לתחום גופתו המתקיימות מטעם אחי ובמהלך השבעה.
הנה ה שבועות בעתיד הקרוב טסתי לארץ לראשונה, טיול ששייך ל “תגלית”. התחלתי להרגיש גאה ביהדותי בשיטת שמעולם לא חשתי אחת ל. ישראל, העובדים, המאכלים, המוסיקה. הדעות הקדומות שלי על יהדות ויהודים התפוגגו כבר היום.
לאחר חודשיים במדינה שלנו ושהות ששייך ל חודש שני בדרום מזרח אסיה, הוויזה שלי עמדה לפוג והגיע חייו לחזור לביתנו. נוני להבה ניצתה בלבי. ידעתי שאני מומלץ לחזור לארץ, והרגשתי דחף עולמי לסייע לצעירים קנדים יהודיים קליינטים להתגאות ביהדותם. החלטתי שהדרך מקסימלית לעבור בכל זאת זוהי להדריך את זה באותו חופשה שהוליד בי רק את האהבה לארץ וליהדות. הפכתי למדריך ב”תגלית”.
בקיץ האחרון נהניתי בטירוף כשהדרכתי את הטיול ההתחלתי שלי השייך “תגלית”, ולאחר מכן ביליתי חודש בתל-אביב. רק את כך נסעתי לירושלים וביליתי בישיבת אש התורה. לפני הסתכלתי על גבי היהדות כעל דת לדוגמה מהראוי הקיימות, ורק במצב נודעה את זה הדת שלתוכה נולדתי. בישיבת אש התורה השווי את אותה סמינר “דיסקברי” החודשי שלם במדינה צללו בתוך השאלה: למקרה אלוהים הביא לפרסום אחר התורה? הם טענו שהיהדות ישתנה מכול הדתות האחרות, ושהיהדות עצמה דורשת מהאדם להרכיב בסיס רציונלי לאמונה. ההיפך הגמור מאמונה עיוורת.
הלימוד דיברו איתי ועוררו רק את סקרנותי. הרגשתי שאני חשוב הנל לעצמי והחלטתי להישאר דאז תקופה וללמוד לפני בעניין המורשת שלי. ב”אש התורה” ביליתי את ימיי בשיתוף משפחה שהיא חבר’ה משמעותיים משכבות אוכלוסיה אלו ואחרות ובזמן זה ערכנו דיונים סוערים, למדתי והעמקתי אחר ההבנה שלי בבדיקה אל מול למשמעות הסביבה. אינני יודע היכן באופן ממשי כל אלו מוביל, אך אני בהחלט נהנה מהמסע.
אובדן אח משמש בגלל מי שיש לו פוטנציאל אמיתי להתיז את כל אחד לסחרור כאוטי ולמשבר. במבט לאחור בדבר השנתיים בעת האחרונה, בתוך כל האבל, הכאב והקושי שנגרמו עקב מותו מסוג אחי, רעיון מפתיע הנו בתוך מאוד הכאוס – הרגשה ראשונית ששייך ל הרמוניה ושלווה.
ממש כמו לסימפוניה שמחברת אחת בליל של חומרי נגינה וצלילים מתחרים, אני בהחלט עלול שמצויים באיזה אופן התגובות שלי למותו מסוג אלו הובילו להיותי פה, לייב בשכונה העתיקה בירושלים, בונה את הקשר שלי לאלוהים וליהדות ולומד בכל הרוב על אודות פרטית. במקום קסום הוא למעשה, במדינה נפגשים השמיים והאדמה, אני בהחלט כשיר לפעמים לדעת בוודאות את אותן אחי מסתכל עליי, תומך בי, מעודד ההצעה ואני מקווה שהוא שבע כוונה מהבחירות שלי.