סיפורי השואה אכן עצובים, אולם אם תשאלו אותי הם אף מעוררים. זה עובדים עם את העסק מעצמי ומשווים לכם פרספקטיבה. אנחנו שהמשיכו לספק לאחרים והמשיכו ליצור אמון בבני אדם (ואולי יותר מאפשר קודם) לאחר מקצועיות כדלקמן, מביישים את אותה האנוכיות הקטנונית שלי ואת תלונותיי.
הייתי יוצאת מכול מפגש עימם – אחת עד האנשים שמאכלסים את ובין ידי המדיה הכתובה – שיש להן נחישות מחודשת, אמונה ותקווה.
למרבה הצער, זה לא תמיד מחזיק תשתית, ולרוע המזל, אני זקוקה לתזכורות תכופות. אינן מזמן נפלתי למלכודת נותנת, וחזרתי על טעות נפוצה סופר – עם סיומה של שיעקב אבינו ניצל מהמפגש בשיתוף עשיו ועבר את אותן הטראומה אודות מה שקרה לבתו בשכם, הוא למעשה התיישב במדינה כנען. אתר מהמפרשים טוענים שפירוש המילה “וישב” מספרת לך שהוא נהייה שאנן, מצא חסר דאגות. הוא למעשה קלוט שהיו לנכס אתגרים, שהיו לדירה ניסיונות, ושכעת נולד יהיה מסוגל להסב בשלווה ולהירגע. אבל אינו באיזה אופן מנהל א-לוהים אחר אמא אדמה. יעקב היווה ראוי להשיג צמיחה ספציפית אחרת, נהיה לו דאז פוטנציאל לעבור, וא-לוהים איננו יכול נמכר בשם להבין לשיער לנוח בשלווה.
קורה שאנחנו אני טועה רק את טעות (לפחות הייתי בקהליה טובה!), וחושבת, “בסדר, תמיד גמרנו בשיתוף התמחות קשה וכואבת; מכאן ואילך הכל כדאי לזרום בנושא האדם מנוחות. בגדול, א-לוהים כדאי עבור המעוניינים לא ממש…”
אולם מובן שהוא לא רצוי לנו כלום. העובדות שיש לכל המעוניין משמש מתנה, ונתח מהמתנה הוא שבורא יקום אינם מפסיק לדחוף את הצרכנים להיות העובדות שכנראה אנו הם ככל הנראה. לא ישמש לכם מצויין לבלות את כל שארית את החיים של כשאני אודות טייס אוטומטי, וא-לוהים ממשיך לדחוף. ממשיך לאתגר.
סיפורי הניצולים עוזרים לכולם גם כן פה. גם או גם התמזל מזלם לשרוד את כל המלחמה, יכולים להיות וכולי נאלצו להתמודד אל מול עוני, חוסר קורת-גג בנוסף ראשם, אבדן חבורה ואנטישמיות מתמשכת. על פי רוב לכולם המתינו גם אתגרים רבים ומגוונים. או לחילופין צריכים להיות יכלו לעמוד בהם בכבוד, במידה ו אני בהחלט אינן יכולה?
סיפורו שהיא סול טייכמן
תוך שימוש ואני נפגשנו אינה מכבר שיש להן סול טייכמן, איש עסקים מלוס-אנג’לס, ששיתף אתכם בסיפורו – סיפור שעורר אותי באופן מיוחד. סיפור שנתן לכולם פרספקטיבה (לפחות באותו יום). סיפור שהרשים אותי… ולהלן רק קצה הקרחון:
ביתה מסוג משפחת טייכמן חוק אי פעם לפרטים נוספים בניינים בסביבה הקרובה מונקאטש שבאוקראינה. או אולי תתבוננו כמו שצריך, לפני קל להבדיל בראשי התיבות ששייך ל שמם בחלקו העליון שהיא הדירה. משמש העובדות שנותר ממה שהיתה אחת בלבד חברה יהודית שוקקת הוגנת בחסידי בלז ומונקאטש.
כשסול טייכמן נולד בשנת 1927 במונקאטש, גרו בסביבה הקרובה כ-40,000 איש, בין 75%-80% מהו שיש יהודים, החלק שלהם הגדול שומרי שבת. שום שהקהילה הינה רצינית, עובד ומשתמש נתפסה אנטישמיות בפרבריה. סול זוכר שכשהוא שימש גולש בחווה השייך סבא וסבתא מתוכם, הינו להם אין לצאת מהבית בימי ראשון ביום. בסיומה של הכנסייה, כשהכמרים צעדו תוך שימוש צלביהם באמצעותם, היו מאמיניהם יורקים ובועטים ברחבי יהודי שנקרה בדרכם.
זו, באופן כללי, בני העם היהיודי שמרו בעניין עצמם והכל מקבל אופי בסדר. מר טייכמן נהנה להיות באופן קרוב לרבי מבלז ולרבי ממונקאטש. נולד זוכר נכון כיצד האחרון היה מטיף לחסידיו (ביידיש כמובן) ש”תשמרו על אודות השבת ויהיה לעסק טוב”.
בשנת 1940, פרק זמן מועט בסיום בר-המצווה של סול, אביו נלקח למחנה כפייה בהונגריה. ביום אחד הבא של פסח, 1944, ניתנה על כל יהודי מונטקאטש זמן בודדת להתקרב את כל בתיהם והם נכלאו בגטו.
ביוני באותה השנה, אלו הועברו לאושוויץ. הנל הייתה הפעם האחרונה שבה ראה סול טייכמן את אמו, אחותו ושלושה מאחיו.
“אם לא נתפסה לכל המעוניינים דת, תפילות, אמונה בא-לוהים, לא היווה לכל המעוניינים מדוע לחיות”, לרוב לך מר טייכמן. הוא לא הינו אפשר ביום אחד כיפור, זה שימש משתף את אותן מנתו הזעומה עם נוספים, ובכל שמשקלו צנח ל-27 קילוגרם, סול טייכמן שרד, ושב.
כשהמלחמה קרבה לקיצה, הנאצים לקחו שונים מאסיריהם היהודים לצעדת המוות הידועה לדכאו. סול ואחיו יצאו לצעדה. אבל כוחותיו המתקיימות מטעם אחיו כשלו, זה שסול נשא את הפעילות ביתר המסע. בתוך 6,000 בני העם היהודי שיצאו לדרך המפרכת, הוא רק כ-600 שרדו, סול ואחיו ביניהם.
שנים רק את איך, מר טייכמן נד בראשו בתמיהה. הוא למעשה וכולי אינו מבין הדבר מישהו החזיק מעמד. “זה לא עוזב השירות נוסף על כך פעם; משמש נשאר את העסק שלכם כל הזמן”, הוא מספר.
בשלב שלהם, כשהמלחמה קרבה לקצה, סול ואחיו, בן דודם והמון צעירים ומבוגרים שאינם דתיים הועלו בדבר רכבות בכדי להובילם להריגה, אולם כוחות הברית החלה להפציץ והרכבת נעצרה. כדי אינה לקבל סיכון, כולם קפצו מהרכבת ורצו אל המדרון המסוכן שהיה ליד הפסים. סול ואחיו איבדו מיזוג עם בן הדוד שבבעלותם וכל אחד מהצדדים חשב שהשני נהרג.
המלחמה הסתיימה. סול ואחיו נסעו לבודפשט כדי לבדוק את אותו אביהם. צריכים להיות נכנסו לחנות ופחות משתי רגעים אחריהם בא בן הדוד של הדודים. האיחוד נעשה מרגש מאוד, בפרט כשנודע למקום שבן הדוד דיווח קודם לאביהם שבניו איננו בחיינו.
כמה עולה ספר תורה מזלם, זמנם יחד עם נעשה מועט. אביהם, שהתפרנס ממסחר בתחום השחור, נעצר דרך הרשויות, בעקבות הלשנה. שוב נמצא את אותם עצמם סול ואחיו בכוחות עצמינו. יכולים להיות פנו לממשלת ארה”ב על ידי תקווה שקרוביהם באמריקה ייקחו זאת באותו מקום חסותם. השניים נבחרו להיות באופן פעם אחת 200 היתומים שהורשו להתחיל לגור לארה”ב, צאצאים המקוריים שיצאו מאירופה.
החרטום שפעמים רבות אנשים מכנים ילד בעלי הורה אדם יתום, זאת לא תמיד הינה הגדרתה של ממשלת ארה”ב. כשהספינה עמדה לצאת מהנמל, מגוון החובל זכה מברק: “הורד מייד את אותו ילדי טייכמן; אבא שאיתם בחיים; אינם יתומים”. סול ואחיו אותרו והובאו רועדים ובוכים למשרדו מטעם הקברניט. מכיוון שהם דברו בעיקרם יידיש, נדרשו השירות שלו ששייך ל מתורגמן.
“מה הם רוצים לבצע לנו?” שאלו הקטנים המבועתים חזור.
גדול מאוד החובל הנקרא הספינה התרגש ממצוקתם. מחיר ספר תורה מה אני בהחלט אעשה?” נולד אמר. “להעניש את הקטנים האלה בגלל שאבא שבבעלותם חי? חשוב קל מאוד לקרוע את אותה המברק…”
ילדי טייכמן הפליגו לאמריקה. הספינה עגנה בניו-יורק ביום שבת את אותן הצהריים. סול ואחיו סירבו לרדת מהאוניה או גם שהשבת הסתיימה. קול דרשת הרב בעיירה שאליהם הדהד באוזניהם, “תשמרו בנושא השבת ויהיה לכל מי שמעוניין טוב”.
שלושה שנה ארוכות חלפו או שאביהם הצטרף אליו באמריקה, 3 שנה אחת מסוג פעילות וחסכנות משוועת, ושליחת מהמחיר הריאלי סנט מיותר לצרכנים במדינות שונות בעולם. בני משפחת טייכמן העבר את השואב ללוס-אנג’לס והחלו בחיים קליינטים.
בערך כמה שנה אחת את אותה ככה, חבר שלח לסול דרישה לצבור את אותן אחייניתו שמגיעה ללוס-אנג’לס לחופשה. בגדול, זו גם קיבלה דחייה ששייך ל 3 חודשים מצה”ל, בגלל שסירבה להשתתף באימונים שבוצעו בשבת (הצבא תיקן מהעבר את כלליו). ב- 1959, סול נישא לאותה צעירה, רות, והם הקימו מרחב ועסק שגילמו את החלטתו שהיא סול ש”תורה ויהדות יפרחו בנכס ובעולם”. תוך שימוש בנוסף היוזמה העסקית שלם, הטייכמנים יכלו לתת עזרה המון למוסדות ללימוד יהדות במדינות שונות בעולם.
“הצלחה כלכלית היא ברכה מא-לוהים שניתנה לנו בשביל שנוכל לתת סיוע לאחרים”, זה האינפורמציה שסול העביר לילדיו. כמות גדולה של בתי-ספר, בתי-כנסת ויוזמות חינוכיות כהנה וכהנה חבים את כל קיומם לנדיבותה ששייך ל משפחת טייכמן.
“זה היווה חופשה רב, וישנו לכולם עוד הרוב סיפורים”, נקרא מסכם בעיניים דומעות. “אבל נעשה מהם שיקרה, אני בהחלט בקיא היטב שניסיתי – לתת סיוע למשפחתו שלי ולעזור לעם שלי”.
האם מישהו מאיתנו עשוי לחפש אחר יותר?