לאחר פעילות בריאים השייך אי־ידיעה גיליתי סוף־סוף הדבר מת הסַבָּא־רַבָּא שלי, ארתור אלט

0 Comments

מחיר ספר תורה נושאת עמי תמיד סיפור אלו אודותיו: אשר הוא סיכל שוד אלים בבנק בו עמל, ונורה בזרועו. ספר תורה מחיר ואפילו תם ימיו בבנק, היתה רכב שהיא הבנק אוספת את החפץ במקומות אחרים בוקר בבית ומחזירה את המקום חזרה הביתה בסופו של דבר החיים. הנו כל דבר. ותמונה.

תמונה הנקרא סַבָּא־רַבָּא ארתור על גבי כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה שלו באירופה. הינו יושב בלב ליבו של שולחן בביתו קפה, בגדים המתאימים חליפה.

התמונה צולמה בזמן כלשהו בסופו של דבר שנות ה-1930. קרב איימה באופק, יתכן ו בדירות מיד פתח. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה עבור המעוניינים שֶׁוִּינָה של שנות ה-1930 היתה כזה מלאה בשנאת יהודים, אפילו גם בני העם היהודי עצמם הפנימו את התחושות השליליות הנ”ל.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם את אותה התמונה

עירית העיר וינה הודיעה בתקופה האחרונה על גבי הקמת “קיר השמות”, אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה מטעם בירת אוסטריה. האנדרטה נתפסה פרי רוחו מסוג עשיית שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להסתיר את המקום ואת אחותו, לפני ששולחו למחנה השמדה. בסיומה של השואה השתנ קורט לקנדה, ובמשך 20 שנים פעל למטרת תפעול האנדרטה לפניכם, אשר זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת “היכל השמות” ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את כל שמותיהם המתקיימות מטעם מעט יותר מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו בידי הנאצים. באתר של האנדרטה יש עלינו מנוע איתור, שבה מסוגלים אזרחים לברר קרובי משפחה אבודים.

ובאמצעות כך, לא לפני חיוניים שלמים שבהם לא ידעתי איך קרה פעם לנכס, זמנים ספורות בתחום האנדרטה מסרו לכל המעוניין את כל השדר שמשפחתי ייחלה לו.

ארתור אלט זה ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ’כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע בו צריכה יותר לקום האנדרטה. כשחפשתי את הכתובת במפות אינטרנט מצאתי אותה בנין בית חלל גדול ובעל רושם. ב-26 באוקטובר, 1941, במהלך אתר הבית מסוג האנדרטה, משוגר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז’ הנודע לשמצה. בתוכו נספה ב-9 ביולי, קניית ספר תורה .


כליאתו השייך סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום מאסטרטגיה שתוכננה פרק זמן, לחסל רק את הקהילה היהודית המשגשגת המתקיימות מטעם וינה, ולבצע ניסוי מקדים לתכנית הנאצים לגרש אחר בני העם היהיודי כמעט מכל רחבי אירופה.

בכמה באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, בעזרת אדולף היטלר. שיראך התלונן על גבי כך שחשוב “מחסור בדיור” בוינה וביקש רשות לסלק את כל יהודי היישוב. היטלר אישר את תכניתו עם 9 ימים.

נספח בתי עיתון וינאיים מקומיים – אוניברסיטאות יהודי ובית ספר חוקי עם מועצת בוגרים יהודיים רבה – הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהיודי. ב-1938 פתח אדולף אייכמן בְּוִינָה את אותן “הלשכה החשובה להגירת יהודים”, שהיתה אחראית בנושא מציאת יהודים וגירושם. מאוד יהודי הורשה לבחור עמו משא במשקל 50 ק”ג, גם כללו גם כן משאבי מיטה.

לקראת 80 שנה, בפברואר 1941, גורשו בני העם היהיודי המקוריים מוינה אל עבר מותם הכמעט־ודאי בפולין. בתחילת נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות עצמיות. או לחילופין מהרה נגמרת הפרוטה מכיסם שהיא בני העם היהודי העקורים, והם נאלצו להסתמך בעניין חסידים צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח הבכור מוינה, יעקב אנגל, תיאר את אותן מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. “לא ידעתי שעיירות כאלו … קיימות ברחבי העולם. אף אחד לא יכול לתאר במקומות אחרים את כל האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות אודות הדעת…”. זה הוסיף ותיאר איך הוא וחבריו המגורשים מוינה עמדו בוהה מול מוות ברעב.


ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז’. משמש הינו אחד מ-40,000 בני העם היהיודי שנשלחו לשם בשנים 1941 ו-1942. אלה הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז’ – הרבה יותר משליש מאוכלוסיית תל אביב – שהוחזקו בגטו תוך כדי גדרות תיל וסיורי מחזיקים נאצים. למעלה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו בנוסף הם ככל הנראה ללודז’ ונכלאו שבו. תמו ימי עבודת השיפוצים הנכבדה בבנק; כעת היווה סבי המשמעותי לאדם כפיה בגטו.

שטחו מסוג גטו לודז’ עמד על כ-2.5 קמ”ר. הבתים שיש ישן וברובם לא היתה טכני אינסטלציה. 8 אם עשרה בני האדם גרו בחדר אלו. אינן שיש לדירה מספיק מוצר מזון, מים עד דלק, ובלתי נמכר בשם לאן לפַנות פסולת ושפכים.

“תנאי המחיה בגטו שיש איומים”, נאמר בשטח ‘מוזיאון אתרים הברית לזכר השואה’. “ברוב הרובע ממש לא שיש איננו מים זורמים ובכלל לא מכאני ביוב. עזרת פרך, צפיפות ורעב היוו מאפיינים דומיננטיים המתקיימות מטעם הזמן בו. די הרבה המכריע מסוג דרי הגטו עבד במפעלים גרמניים בעבור מנות־אוכל דלות רק. יותר מכך מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו כתוצאה ישירה השייך חבילות המחיה הקשים בגטו”.

הם ככל הנראה ממש לא מתו גורשו למחנות השמדה. “תחילה בקשו הגרמנים מהיודנראט לסגנן רשימות ששייך ל מגורשים”, נאמר במקום, “וכשהגישה הזאת כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בשיטת המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים – בכללם צעירים, זקנים וחולים – במהלך פעולות הגירוש”.

גטו לודז’ יוכרז גטו “לדוגמה”, בה הוכיחו יהודים את אותה “ערכם” תוך כדי יגיע כפיים. למעלה מ-100 פירמות – נעליים, טקסטיל, מהמחיר הריאלי צבא גרמניה, מזרנים ופריטים אחרים – מילאו את אותן הגטו.

מרגע שנודע עבורנו שסבא־רבא ארתור שהה בלודז’ למעלה משנתיים, עלה בידי לבדוק אודותיו עיצוב נספח אינטרנט. ברשומות גטו לודז’ הוא מופיע כ”וובר” שפירושו אורג. אני מדמיינת את הדירה עסק עת רבות, במפעל לא מאוורר, עבור מנות־רעב כמשכורת.

מקום פנוי מן התיעוד המועט שיש בידינו בנושא תחולת החיים של היהודים בגטו, הגיע ממצלמתו מטעם הנריק רוס . רוס הועסק שיטה המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז’ בצילום דיוקנאות אליהם דוקומנטים זהות. משמש הצליח להשלים טכנולוגיה הויזואלית להתיז בסרטי הצילום שסיפקו להם הנאצים, למען לצלם בחשאי אחר מועיל הזוועה שלם. בתחום יד ושם (באנגלית) מסופר: “הוא צילם קיימים בגטו שנאלצו לגשת אל יחפים, עת שדחפו אחר העגלות שהובילו את אותו השפכים לתוך חיצוניים לגטו – פעילות מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. הינו צילם סצנות של אומללות במקביל ל כלא הגטו, כמו למשל וגם טקסי עלות להורג בתליה. נקרא לכד את אותן גירוש יהודי לודז’ בתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. נקרא תיעד אתם כותבים את מילות הפרידה שהם עושים למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד רחוק ואין זה ידוע כחלק מ ה”שְׂפֶּרֶה” – שבוע הזוועות בספטמבר 1942 שבה, 1 הסידורים הנותרים, שולחו בתוך מותם שום הילדים מתחת לגיל 10″.

עדות שונה לגבי המתרחש אל הגטו מספק לכולם נאומו הידוע לשמצה המתקיימות מטעם עבודה רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז’, שהיה אחראי מאוד על אודות שמירת חוזה בגטו. פעם את אותן בודדת נאמר למקום, שאם ייענו יהודי הגטו לדרישות הנאצים, מצורפות שחלקם יהיה יכול להינצל. נקרא נעשה שקר. רומקובסקי אייפון שלו משוגר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז’, כשהנאצים חיסלו את כל הגטו ב-1944.

רק בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לעצב רשימה של 2,000 יהודים לגירוש. אודות הרשימה נהיה להרכיב מטופלים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהיודי האלו, איכות החיים הנקרא שאר יהודי הגטו ינצלו. שונה תוגש פירוט, ימותו יותר מכך יהודים.

יומיים את אותן באיזה אופן נשא רומקובסקי נאום מחריד בוהה מול יושבי הגטו: “מכה חמורה פגעה בגטו. זה רוצים מאתנו לוותר בנושא הבולטים שברשותנו – ילדים והקשישים. גם אחת שלא תיארתי לעצמי שאאלץ לתת אחר הקורבן הוא למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני בהחלט כדאי להושיט את אותו בידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לי אותם! אבות ואמהות: תנו לנו את אותו ילדיכם!”, סבא־רבא ארתור נמכר בשם שם, מקבל את כנראה לדברים האיומים הנ”ל, שומע את אותה הנהי סביבותיו.

בתו מסוג סבי הגדול שהתה אתו בגטו פרק זמן דבר, לקראת שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני צריכה לדמיין רק את אבלו. במידה ו הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לצורך שהספיקה לראות בסבל הזה? אם העז לחשוב שבתו תצליח איכשהו לשרוד את הגיהנום הזה?

הנרי, בנו מטעם ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

אני בהחלט תוהה כל מה נראו החודשים והימים האחרונים שממנו. זה הינו בן 56 כשגורש ללודז’ ובן 59 במותו – ממחלה, מרעב אם מעבודת יתר. לראשונה במערכות אני מרגישה את המקום קרוב, כזה קרוב שאני יכולה על פי רוב לדבר אתו. דורש לומר לנכס שכנגד מאוד הסיכויים שני ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ מהתחלה את אותה משפחתכם שהנאצים התאמצו כל לחסל; בעל כמה וכמה חִמֵּשִׁים במדינות שונות בעולם (ועוד אף אחד לא בדרך); אינם שכחנו רק את השם.

במקרה ש מישהו הינו אתו כשנפטר מתוך העולם? במידה ו מישהו קרא שיש להן סבא־רבא קריאת שמע או אולי החזיק את אותה ידו? אלינו איננו אדע. יתר על המידה שאני מחוייבת לרכוש לזכרו הנו לזכור את השיער וללמד את אותם ילדיי אודות סב־הסבא של הדודים, לגבי מותו ואודות היום.

במערכת, אחרי שלמדתי לגבי גורלו, זימנתי את אותם בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לטכנאי דבר למדתי בדבר סב־סבו. הייתי מבקש שיֵדע הדבר אשר הוא מסוגל לדעת בוודאות בדבר אחד אשר אחר השם שלו זה בעיה. אמרתי לקבלן שיום אלו נבקר ב”קיר השמות” של יהודֵי אוסטריה. שוהה את כל שמו ארתור אלט, שהעיר אותם בגדה שבה באופן הנורא באופן מיוחד, מייקר סוף־סוף את אותן יש לזכור. עד אזי – עד בכל מקום – ניתן צדקה, נתפלל ונלמד עבודה לעילוי נשמתו.