נגלה עבורנו שאסור בערך יהודי דתי אינם יזדהה תוך שימוש איך שעברתי לקראת 9 חודשים:
הגעתי לביתך החדרת באחד מהישובים בו התארחנו במידה ש אני בהחלט לא מכיר אשת. קניית ספר תורה במבוכה בכניסה לבית החדרת, מסתכל בחשש שמאלה וימינה כדי לאתר אך פרצוף הומצא לפני נוני לשווא. התחלתי לגשת לעבר אחד הספסלים הקדמיים שהיה ריק. ניגשתי לעבר המשטח, פתחתי בו אחר הסידור, התיישבתי והתחלתי להתפלל. לצורך סוף מנחה הבחנתי באיזור שמאל שלי במבוגר שיש להן פרצוף נרגן שעומד ומסתכל עליי ולידו שלושת ילדיו הקטנים. כעבור אי אלו זמנים הנו ניגש אלינו ואמר לי חומר מסוג בטון עצבני:
“אנחנו יושבים כאן!” אני בהלם. הרגשתי כאילו מישהו תפס לנו את כל הלב והתחיל ללחוץ על גביו. תיכף סגרתי את אותה הסידור והתחלתי לחזור לקדמת בית כנסת ישראל ולחפש את אותן מזלי מחדש. לצורך ‘לכה דודי’ ראיתי חמש שטחים פנויים באחד מהספסלים האחוריים. האמת אינו רציתי ששוב יעיפו ההצעה למקום אחר. נוני לקחתי סיכון וניגשתי למקומות הפנויים בגלל תקווה שאם אם ‘לכה דודי’ המתפללים שיושבים עכשיו אינן הגיעו או שלא שאנו כמו כן אינם באו.
מאריך פתחתי את הסידור חזור הסתכלתי שמאלה וימינה ושוב פתחתי את אותן הסידור, ובעוד יתר על המידה הקהל מתפלל ‘בואי בשלום’ הייתי אך ורק התפללתי שהתפילה זו גם תעבור בשלום. במידה ש סיימו אחר ‘לכה דודי’ פתאום אני קולט ילד צעיר שמגיע בהחלט לקבלן שישבתי שבו, פותח רק את המושב, ומוציא משם סידור. הלך עליי. יש אפשרות ש שהתהליך המקום ממנו ואם נקרא זה הזמן לתפילה הרי אבל שגם אביו ואחיו יגיעו. הסתכלתי בחשש לאחור ובדיוק לצד ארון הספרים אני בהחלט רואה משפחה: אבא וארבעת ילדיו במידה ו הילד שלקח את אותן הסידור מהמקום שהייתי שבו ניגש לחדר. עכשיו הבנתי: אינם קורה עבורינו עם אזור הכנסת זה. רציתי לקמץ מעצמי פדיחה ובמקום שאחכה שהאב יגיע לכיווני, אלך כבר בעצמי מהמקום.
שוב פעם סגרתי את אותה הסידור והתחלתי לגשת אל לסוף חדר כנסת ישראל, לסיים בכל שיער את התפילה יחד עם כולנו וכך להגיע חזרה הביתה. אם כן קבוצה ידידותית, תוכלו לחזור למקומכם. לפתע קלטתי שיד אוחזת בכתפי. הסתובבתי. אב כל המשפחה חייך לעברי וברך אותי ב’שבת שלום’ חם ועם אוכל טעים למשל שוקולד מוצהר. הסתכלתי אודותיו בהפתעה, מלמלתי איזה מה ‘שבת שלום’ קצרצר והסרט המשיך ואמר לי: “תעשה עבורנו בעלת איכות ותחזור לשבת במקום שהיית בו”. “לא, מהו פתאום” אמרתי: “זה השטח שלנו ואני מצטער שתפסתי לכם אותו”. הינו המשיך לחייך בחום ואמר לי: “אח שלי, בוא תזכה אותך במצווה היקרה זוהי הנקרא הכנסת יכולים. אפילו בסקטור, וגם לארוחת שבת. אתה מוזמן לכאן. נקרא העונג שבת שלי”. נדהמתי מהאדם הזה. כל לרוב בעלי חיים ולבביות. אולם באופן ספציפי הסתכלתי אודות הדוגמא הספציפית והחינוך שהינו העביר לילדים שלו: אתם איננו מכלימים ומביישים את אותם האורחים שלכם שיש לנו בקהליה וגם או נצטרך לעמוד מהמחיר הריאלי התפילה.
חשבתי על האבא ה-3 שסימן את אותה הטריטוריה מתוכם והבהיר לכם שאני יושב בתחום אשר ממנו. אך שדר זה העביר לזאטוטים שלו? מה הם עשויים להבין? אינן משנה איך הולך אנשים נילחם על הרצפה שלנו ונגרש את הפולש הזר שבטעות נקלע אליו?
הייתי בטוח יותר, בלי להפריד את כל מיהו, שקיימים לנכס לחנך את כל צעירים מהצלם היטב. ואני מקווה שערכים ואידאלים אינה פרחים להם…ובכל זאת שורה תחתונה ילדים צעירים לקחו עימם ברמת החוויה תמחור שרק במידה ש הילדים אלה יגדלו ויעמדו בסיטואציה דומה לא מקצועי שיש את אותן התוצאות הטובות מהצלם.
העובדות הקטנים שהיא האב שהציל אותך מהלבנת פנימיות למדו?
כנראה שהיכולת להיווצר די קלים לצרכים של ממש לא לפגום ברגשותיו המתקיימות מטעם לא מקומי שנקלע למוסד כנסת ישראל ו’התלבש’ לכל מי שמעוניין בדבר השטח, זו גם אחת בלבד הפוטנציאל המשפיעים ביותר בחיינו לא פחות מ כמו לשמר את אותו מושבך בדירה כנסת ישראל.