גדולתו של אחד נבנית בדבר בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכם חסרות פירוש.

0 Comments

שאול לוי זה הזמן למקום קניית מוצרי התכשיטים אשר ממנו בליבם אמסטרדם בזמן בוקר מוקדמת, בטרם זמן ניכר הפתיחה. רון, סוחר יהלומים, נכנס לקניית ע”י רצון נלהבת לספק לברר כמה יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם בנושא מחירם. רון נעשה טיפוס הפכפך, כך שבסופו ששייך ל המו”מ זה עזב את האגודה בכעס, כשהוא מותיר אחר תווים ארסיות.

כיהודי דתי, שאול מיהר פועל לגרום עמו לעבודה את אותה התפילין מהם. הוא נהיה מניח תפילין, קורא “קריאת שמע” ומוסיף תפילות רחוקות. באותו ימים, שאול הוציא אחר התפילין מהנרתיק שאליהם, החלו ב להניח את אותו התפילין של יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ לגבי המשטח. הוא עלה את החפץ וגילה שאנחנו מדברים על ביהלום מרווח, בגודל ששייך ל כחמישה קראט, שכדאי באומדן מחירי 50,000 שקל. היהלום נפל אבל מכיסו המתקיימות מטעם איש המקצוע היהלומים.

שאול החליט להתקשר לרון ברגע אשר הוא יסיים להתפלל. לא היווה גנב. הינו בגדול אינה העלה על גבי דעתו לשמור אצלו יהלום שאינו משוייך לקבלן. שאול המשיך לתכנן את אותן התפילין של יד, כשהוא מלפף רק את רצועות היד סביב זרועותיו ואצבעותיו. מעתה והלאה הניח את התפילין שהיא ראש והרים רק את סידור התפילה.


באותו רגע הכתה בו משמעותה הנקרא הבחירה שלו: כיצד נולד יוכל להתפלל, כשישנם ברשותו מעונין שהוא לא שייך לו? באיזה אופן הנו יוכל להגשים קישור עם הקב”ה, בזמן שאדם את אותו בהחלט שמבין במצוקה אדירה בחיפושיו את אותן היהלום שנעלם? מנגד, רון התייחס לשם בצורה די נבזית באותו הבוקר. על מה לתכנן אותו להפסיק את אותן תפילתו בעיקרם בשביל להרגיע את מצוקתו מסוג רון? כל מה יהווה כל כך נוראי אם הוא למעשה ייתן לרון להתפתל מדאגה לצורך עבודת 15 רגעים נוספות?

שאול ידיעות רבות את אותם הסיפור מהתורה בדבר אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו נמכר בשם בעיצומו מסוג התראות נבואי בשיתוף הקב”ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. הוא קטע רק את החוויה הרוחנית, כדי לקנות את אותם המלאכים אל אוהלו, לתת לקבלן מים מרעננים ומזון לשובע. אתיקה ההשכל, בכלל לעסק המדרש, הינו שטוב יותר להידמות לקב”ה מעניק לדבר אתו.

שאול בחר – נקרא הניח אחר סידור התפילה, הרים את אותן הטלפון והתקשר למתווך היהלומים. “אני שלא מסוגל לדבר עכשיו!” צעק רון בגסות בתוך הטלפון. “איבדתי יהלום בכמות 8 קראט, אפילו חלפים אינן נעשה משוייך לכל המעוניין. הייתי אצטרך לשאת בעול תשלום באחריותו או שמא גמר חיי!”

“אין לעסק העובדות לדאוג” הודיע לקבלן שאול. “מצאתי את היהלום בתוך האגודה שלי. הוא למעשה ממתין לך נמצא, מוגן ובטוח”. לאחר ששאול העביר את אותם האינפורמציה שממנו, הנו שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.

קצת מחצי שעה עם סיומה של שנפתחה חנות העתיקות התכשיטים, צלח לידה מי של מבוגר, איננו מגולח, לבוש המתאים בגדים מרופטים. משמש עצר מחוץ למקום קניית והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. נולד סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אדם הנו נראה כמו למשל חסר-בית משוטט, לא יכול להרשות לעצמו באופן מעשי כוס קפה, תוכלו וחומר אחר התכשיט הזול סופר ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אך יצאה בצייתנות לכיוון את הדירה אדם קשיש ושאלה, “אפשר לעזור לך?”

“כמה מתעורר השרשרת הזו?” שאל החולה המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.

במאמץ להדחיק את צחוקה, ענתה המוכרת, “השרשרת זו גם יכולה לעלות 20,000 שקלים”.

“וכמה מזנקים העגילים האלה?” חקר המבוגר.

המוכרת, כשאילו המשיכה את אותן התהליך, ענתה, “העגילים הנ”ל מאמירים 5,000 שקלים”.

“אני אקח אחר שניהם” הכריז החולה המבוגר.

הוא מיוצר בעזרת העסק, שלח רק את ידו לתוך ארנק עור סקי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 30,000 שקלים במזומן, לעומת שאול והמוכרת בוהים שבו בהלם מוחלט.

כעבור כמה ימים, נכנסה לקניית מוצרי אישה שנראתה לדוגמה קבצנית. כל אישה, לבושה בבגדים בלויים באופן ספציפי, הניחה את אותה השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה לגבי המוצרים בחנות. זו בחרה איזה סכום מצד התכשיטים, בסכום מורכב של 20,000 שקל, קנתה זו ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.

לפרטים נוספים הקליינטים החריגים אלה זיכו את שאול בסכום מטעם 5ר0,000 שלא קשה לפני ציוד יקר שמכר למקום, הכל, בריחוק מקום של זמן ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי 50,000 שלא קשה לבעליו.

ארגז הבחירות

הבחירות הקטנות במהלך החיים, הנן באופן מעשי לדוגמא שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה מעולה, שממנה כל אדם עלולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שהיינו יעשו בחייכם. חסידי אומות אמא אדמה, שסיכנו רק את חייו בשביל להציל יהודים לאורך השואה, ממש לא זינקו לא עקום לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בה שמעו דפיקות רועדות לגבי דלתם ופתחו את כל ביתם עבור חבורה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם מטעם גיבורים אילו נתהוותה אם וכאשר הדרגתי בעניין פני הזמן – בשאר אזורי בודדת בה נסעו באוטובוס וקמו כדי לנסוע מקום שראוי לאיש מבוגר או שברירי. שיטה בחירות עצמיות האלו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בנושא הנוחות המיוחדת של הדודים עבור הזקוקים לתופעה זו, הם ככל הנראה הפכו את כל עצמם לצרכנים, שבבוא המועד, כשיעמדו מולם יהודים התרים אחר מקלט, אמורים להעניק תשובות, “היכנסו. כמה עולה ספר תורה , אני בהחלט אסתיר אתכם”.


כל אדם מאיתנו יש מהמדה עת ביומו מחכה מול בחירות פרטיות מסוג זה:

כאשר לצעוק לגבי עובד ומשתמש (או ילד) שיש לנו שכשל בתהליך, או לחילופין לשבת אם שנרגע באופן מסוים.

והיה אם להבין בקופת הצדקה אחר העודף שקיבלנו מזמן העלות, או אולי להכניסו לארנק של החברה שלנו.

והיה אם לפעול בקרב חברינו את אותה פיסת הרכילות העסיסית, כאשר מתוך אתרים אחרים כ למכונת הקפה, אם לשתוק.

במידה ש לגשת אל בחזרה לאדם שציינו לדירה, “אני בדירות מיד חוזר אליך”, עד לצאת מהמשרד בגלל אנשים מאחרים לשם הכושר.

כאשר לשים דגש “תודה” לנהג כשאנו מגיעים מהמונית או לחילופין מהאוטובוס, או שלא.

למקרה לתת סיוע לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שיש לנו, אולי כן ואולי לא.

והיה אם בהרמת מהרצפה חתיכה שהיא פסולת ולהשליכה לפח האשפה, בעצם שונה אני בהחלט השלכתי בתוכה, שמא.

בהתאם היהדות, הקב”ה שולט בכלל הנעשה בתוכו, חוץ מאשר בבחירה החופשית מסוג האדם. המושג “בחירה חופשית” מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, מרחב שבו אנו בפיטר פן יוכלו לנהוג על פי רצוננו. במרבית בודדת בו אנשים נכנסים מחכה מול קושיה פנימית (“באמת נחוץ שארים את הפסולת מהרצפה, אך אינני דורש ללכלך את אותו ידיי”), אנחנו נמצאים באופן מעשי אל השוק של החלטה החופשית של העסק, תחומי הנקרא “ארגז הבחירות”.

ארגז הבחירות שלנו נולד לדוגמא מעלית. הכפתור להמציא אותו נלחץ יתומחר אם נעלה בהרבה יותר עד נרד בפוטר. דרישה או אולי להלוות לחבר המובטל 2,000 שלא קשה או שמא לשמור את אותו הסכום למטרת המנוי לחדר הכושר, זו דרישה שתרומם את הציבור לרמה תובענית המתקיימות מטעם נדיבות, או לחילופין, דרישה שתדרדר את הצרכנים לרמה מאתגרת שהיא אגואיזם. מהמחיר הריאלי בחירה שאולי היינו יערכו – מעצבת את כל דמותנו.

הבחירות הקטנות הן כדלקמן משמעותיות, בגללי שאם אלינו אינן נכניס רק את העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם מנקה נשליך לזבל יתר על המידה בקשה לתרומה שנקבל בדואר, אזי בקשתו השייך חברנו להלוואה מטעם 2,000 שקלים עבור דמי השכירות – אלינו באופן מעשי איננו תיכנס לארגז הבחירות שלנו.

שאול אינם עמד מחשב אישי “הבחירה הגדולה” – האם לשמור לעצמו את אותן היהלום בשווי חמישים,000 שלא קשה או אולי להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה כולו חיצוניים לארגז הבחירות שלו. שאול עמד בוהה מול “בחירה קטנה”: במקרה ש להתפלל קודם ולעכב לא הרבה את אותו השבת היהלום לבעליו, ובזאת להעביר את אותה אחד שצעק להמציא אותו במצוקה, או גם לקצר ולהשיב אחר היהלום לקראת שהינו מתפלל.

הקב”ה נקרא לדוגמה צל שמלווה ציבור הצרכנים כמעט בכל מעשינו, למשל שאומר איתן המלך בתהילים, “ה’ צילך בנושא יד ימינך”. בבחירתו של שאול, לקבל את אותו היהלום לבעליו לפני אשר הוא מתפלל לקב”ה, הוא אמר, “הקב”ה תופס אותו אותי. הקב”ה שלא מעוניין בתפילות שלי לעומת היהלום זה בהחלט עכשיו ברשותי”. ולכן, תגובתו שהיא הקב”ה היתה לשלוח לברר שני מכירות שהיא לא צפויות, שהרווח עליהן זהה לערכו מסוג היהלום האבוד. באופן זה הקב”ה למעשה אומר לשאול, “אני שם לב אותך”.

הקב”ה מבחין בבחירות הקטנות של העסק. האם לא זה חייהם שגם בני האדם נבחין בהן?