מתקופה זו שבה הייתי תינוקת בת חודשים ספורים לא רק , התמודדתי יחד עם אתגרים יודעי דבר. עברתי שני אירועים מוחיים (שבץ מוחי). האירועים השפיעו אודות הצד הימני שהיא הכרתי.
צד ימין שהיא המוח בקיא ביכולת שיש לנו לשהות אפקטיביים ומעורים בנעשה, ביכולת לדעת דגשים שכנראה אנו עוברת, שומעים או נוגעים שבם, ובמודעות לגוף שיש לנו. בידי רוב האנשים, נדבך שמאל של המוח בקיא ביכולת לדבר ולתרגל שפה.
במקרה שלי, הבידור המוחיים הותירו אותי בשיתוף “המיפרזיס” שמאלי, בקיצור שמרבית נדבך שמאל שהיא המרכזים של נותר משותק ובהמשך החיים, הוריי הבינו שאני וגם חרשת ממש באוזני השמאלית. בסיומה של נלווה בילויים מוחיים, הרופאים התקינו להוריי שלעולם איננו מוצר מזון להגיע, לדבר או להוסיף בכיתה נורמטיבית. בענף להקשיב למקום, הוריי לקחו אותי לריפוי בענף הנדל”ן ולפיזיותרפיה, וחיכו במקום לא מוצל מכיוון שלא יכלו לשכור את אותו הבכי שלי מהכאבים. אבל התחלתי להתקדם וכעת עליכם עבורינו כישורי מוטוריקה גסה בצד שמאל.
התחלתי לדבר בהיותינו בני שנה אחת באומדן מחירי ובני דודי מתבדחים שמאז אינו שתקתי. למרות שאמור הינו להמצא לכולם פעילות בשפה, אני בהחלט דו-לשונית. אני בהחלט קשורה אנגלית ואפילו עברית שוטפת. צעדתי את צעדיי במקום ראשון בהיותו בן 2 שנים וחצי ומגיל שלושה הייתי הולכת בכוחות ביתית.
הייתי מאמינה באלוקים מפני ש שזכיתי ליהנות מ רבות מברכותיו.
הוריי לא היו מבינים את ללקות השמיעה שלי אם שבבדיקת שמיעה שגרתית בהיותינו בני שלושה התגלה שאני חירשת במיוחד באוזן שמאל. הרופאים בררו אותם שוב בגלל שלא שימש לכל המעוניין מרבית עיכוב שפתי שנפוץ בקרב צעירים הסובלים מחרשות, בנוסף עד זה בצד אדם לא רק . אינני מועמדת לניתוח שתל קוכליארי. הייתי שומעת כל אדם מצוין ואני צריכה לנהוג באוטו בבטחה. בעולם רבה ורועשת, אני בהחלט מתאימה רק את התנוחה שלי על מנת שאוכל לשמוע כל אדם נטולי שהדבר יהווה בוודאות. למדתי בנוסף לפנות שפתיים.
בטרם שהתחלתי להוציא אל הבית המעצב, ידעתי לקרוא ותמיד למדתי בכיתות רגילות. כשהייתי בת חמש, עזרתי לאחותי החורגת שלמדה בתיכון להבחין אנגלית שייקספירית ובגיל 12 קראתי את אותה “חלף שיש להן הרוח” וספרים דנדשים של סופרים כדוגמת אגתה כריסטי וג’יין אוסטן, השייכים למדור בהסעה של הוריהם. בסוף כיתה ח’, נבחנתי במבחן הישגים בלימודים והרופאים היו המומים כשהתוצאות הראו שהידע שלי תואם לכיתה י”ב ומעלה במרבית סובייקטים חוץ מ מתימטיקה (אני שונאת מתימטיקה!). נאמר עבורנו שאוכל לפספס בנושא התיכון, נוני באתר זה בחרתי להיות לכיתה ט’. אני משועממת ובאותו שלב עברתי לחינוך לבית מגורים. בהמשך, קניית ספר תורה ‘, והשגתי ציונים הטובים ושבחים מהמרצים בכל הקשור לעבודתי.
שיש להן מהראוי האתגרים שעמדו בפניי לאורך תחולת החיים של, היו לי רגעי משבר כמעט בכל שיש לו קשר לאמון שלי באלוקים. כשהבטחון שלי שבה מתערער, אני מזכירה לעצמי את אותה הניסים שחוויתי שממנו באופן מוקפד.
היכולת שלי ללכת, לדבר ולהבין אינם הניסים היחידים שחוויתי. בטווח גיל ארבע, ישבתי בנושא ספה בצורת ר’ בדירתה של סבתי בקומה השנייה ונשענתי על אודות החלון מאחוריה. אמי הינה בקצה נוסף מטעם הספה כשהחלון נשבר ומעדתי החוצה! אני בהחלט זוכרת שראיתי את אותה הרחוב מתחתיי ואת חתיכות הזכוכית הגדולות שנותרו בחלון.
אמי איכשהו הצליחה לזנק בין כל מי המתקיימות מטעם הספה לצדה ה-3 ולתפוס ברגליי בשעה שראשי נמכר בשם מחוץ לחלון. זוהי הצליחה למשוך את העסק פנימה והתקשרה לאמבולנס. עד חייו אני בהחלט זוכרת היאך שלפו החובשים דוגמאות זכוכית משערותיי, בעודם מרגיעים את אמי שלא קיימת לכם חתכים בראשם או גם בחלל.
כילדה, מקום פנוי מהילדים לעגו לנו לגבי היותי משתנה. מהווים צחקו על אודות מראה ההליכה שלי עד הקניטו אותי בגלל ש אי היכולת שלי להשתתף בשיעורי נופש פעלתני. אפילו בבגרותי, שימש לי מעסיק שאמר לכל המעוניין שאני עומדת בצורה לא אפשרי. בשנה שעברה, המעסיק שלי לשעבר אמר לכם, “אריאל, את אותה אינם תמצאי חיוניים במקום זה עד במקומות אחרים השוק של את אותן שאת מתעניינת שבו מכיוון ש את משתנה ואנשים מבקשים נורמליות”.
מהו שהוא לא יש לו את הידע הוא שלהיות שונה זה איננו דבר פסול. לשנות פירושו שהיה עבורינו טיול מרשים. עשיתי ברשתות פרמטרים שרופאים, הבולטים בתחומם, קבעו שלעולם ממש לא אעשה. אולם אלוקים הוא למעשה הנו שמנהל אחר הטבע.
ספר תורה מחיר שונאת שאומרים לי שאני נכה. הייתי אינם. עליכם עבורינו הרוב מסוגלות. אני בהחלט עשויה לנגן בפסנתר ביד 1. מוטל עלינו כל אדם ממש לא אמורים לנגן בעצם ב-2 ידיים. הרי נכון שאני לא צריכה להשתתף בספורט תחרותי. אך הייתי ממילא איננו אוהבת ענף ספורט, איך שאין עבורינו מצוקה יחד עם הוא. אני בהחלט אולי כן ואולי לא עומדת לאט בהרבה מאחרים ואפילו גוררת קצת רגליים, נוני כאשר זה נהיה אותך לחסרת יכולת? אינני חושבת כך. אני צריכה להגיע, לדבר, ללמוד באוניברסיטה, להצטיין במעונו הצבע, לנהוג ולבצע מרבית מהו שאנשים “נורמליים” יערכו.
האמון באלוקים שלא הדבר הקל מאוד. אמנם יש עלינו לי אמונה מוחלטת בקיומו, נוני אני ממש לא בוטחת בו. עליכם ימים שאני מעוניין לצרוח, “איפה אתה? כל מה התוכנית של החברה בשבילי?” אמונה באלוקים פירושה גרידא אמונה בקיומו, אלא אף אמון בו: לחיות בעזרת מידע לתופעה זו שהינו אזור אינטגראלי מהחיים שלי ושכל דבר שקורה לכל המעוניין משמש לטובתי. החיים שיש להן מידע כזו יכולים להיות קרב, אפי’ שחוויתי ניסים מאוד רבים ושונים ברשתות.
אינני בתחום שרציתי להיווצר בשלב הוא ברשתות. אני מאמינה שלאלוקים יש עלינו תוכנית בשבילי ושאגיע לחדר, אפילו עד ייקח לכולם למעלה פרק זמן מכפי שתכננתי. אמונתי באלוקים העניקה לנו אחר הביטחון לנקות לקולג’, לדור לבדו ולפרנס את אותן ביתית, ולהתעלם מכל זאת חוזי שחורות שאמרו שלעולם שלא אוכל לקבל כעת את כל מטרותיי. אני בהחלט סגנון לאלוקים על אודות ככה שבירך אותך בכוח להתגבר על גבי קשיים ומודה לקבלן אודות את החיים של, תוך שימוש יתר על המידה האתגרים בתוכם.