יצאתי אל הטבע בגלל שרציתי לדרוש אחר מהי האמת. רציתי בהחלט ליצור את אותה הטוב ביותר מההזדמנות הגדולה ביותר והנפלאה כל שנקראת פעילות, למצוא כל מה הבריאה , לצלצל בכלל כוחי בפעמוני אמונותיי ולבדוק עד לא נשברים. רציתי להתנסות בלי לחשוש, ולנשום יסודי את אותן האמת שאני יהיה מסוגל – להתנתק דרך הסתפקות במועט ואומץ, ולסלק את אותו האשליה. ובלתי ליצור, כשהחיים יגיעו לסופם, אינו חייתי.*
את הדברים הנ”ל סיכומי לעצמי כשיצאתי לשנת בדיקה בדבר שהלהיב ההצעה – “צדק חברתי-סביבתי”, שוק מחקר ופעולה נרחב שמשלב חינוך חברתי, תכניות כלכליות ופתרונות טכנולוגיים, המעוצבים בשיתוף בכדי לעבור מסגרות חברתיות אשר יאפשרו לבני האדם זכויות מיהו בסיסיות וגישה למשאבים סביבתיים פעילות.
תומס כמה ווטסון – שבתור ראש איי.בי.אם במלחמת אמא אדמה השנייה יצר את טכנולוגיית הכרטיס הקיים, ששימנה את אותן גלגלי מכונת ההרג הנאצית – טרח לאשר שזוועות כמו אלה לא יחזרו לגבי עצמן שוב, בגלל מצבי רוח אשמה שהתעוררו בקרבו. למטרה את זה נולד כניסה פירמה אקדמית לבוגרי קולג’ים, שנותנת מלגה לשנת “מחקר ומסע אוטונומי ותכליתי – ברשת בינלאומית – להגברת מיומנות שהיא יוזמה, דמיון, פתיחות ומנהיגות, ולעידוד השתתפות הומאנית ובעלת השפעה ברחבי העולם.”
תוך שימוש המשימה האידיאליסטית זוהי יצאתי לשנת המחקר שלי, שטמנה בסופה המצאה מפתיעה ומשנת חיי אדם – ההכרה שהאמת שחיפשתי ממש לא קימת “באיזה מקום בעולם”, אך נעוצה דווקא בשורשיי היהודיים. החרטום שגדלתי בשיתוף תערובת מסוג הערכה ואמביוולנטיות ביחס ליהדותי, דבריו השייך תומס אליוט נשמעו פתאום אמיתיים: “ובסופם של יתר על המידה חיפושינו נשוב בתוך השטח אותה התחלנו, ונכיר אודותיו בפעם הראשונית.”
שנים שהיא בדיקת ביקורת מבנים
יצאתי מוושינגטון די.סי. להונדורס, לשחרר רק את התוכנית בת השנה שלי לחקר “צדק חברתי-סביבתי”, תוך הזמנה בתחום ביצוע תוך שימוש תכניות ממשלתיות, יוזמות סוציאליות, חברות ומוסדות חינוך ברחבי אירופה. נסעתי לתוך מישורי החוף ששייך ל גואטמלה על מנת להתעניין על גבי חקלאות בת קיימא, אל הפאבלות (ערי בקתות מלאות בכנופיות) הנדחקות אל השוליים בברזיל, על מנת ללמוד בדבר דמוקרטיה פעילה, ואל יערות גשם המצטמצמים והולכים, למען להרגיש כיצד קהילות מתאחדות בהשוואה השמדתה ששייך ל סביבתן.
בהודו, ראיתי ניגודים מדהימים: מותרות וקידמה יקרה מהגדולים מאוד ברחבי העולם, בתוספת ל עוני מהמחפירים במיוחד באירופה. נתקלתי במיליונים היום בקהילות כפריות שאגם כל מי אך ורק נולד את זה לרחצה, לצרכים, לרחיצת חיות ובנוסף, גם כן עבור מי שתיה. במקומות אלו חומרי הדברה, 80% ממקרי המוות והתחלואה נובעים ממחלות שנגרמות בשל המים, ובאופן כללי, כמיליון וחצי ילדים צעירים נפטרים כל שנים מחוסר היגיינה וממים מזוהמים.
חסרון הגורם האנושי
למרות זאת, בסופה הנקרא השנה, התבהר לנו שהעולם הנקרא צדק סוציאלי סביבתי מתעלם אם וכאשר גורף מהגורם המאתגר בייחוד והחשוב ביותר לשינוי יעיל – אתם. ניטשה אמר בודדת ש”להיות אף אחד לא משמעותו להוות במקום אחר”, בטענה שכנראה אנו מרבים לברוח מהאתגרים הקשים באופן מיוחד מטעם חייהם, עם העמדת פנים ארציות כאילו אנו מתמודדים עימהם. המחלה בעזרת הדגש שהצדק החברתי-סביבתי בתוכו על אודות מכניזם כגורם לשינוי – מדיניות כלכלית, תוכניות לא ממשלתיות, פתרונות טכנולוגיים – זו, שהינו פועל ביצירת שיפוץ ברמת הגישה המערכתית וממש לא בשינוי כל אדם. הפתרונות הם ככל הנראה “מערכות” קרות שניתנות לבחינה ולימוד – נוני הנן חסרות רק את ההשקעה האנושית העמוקה שעולם רענן רוצה.
גיליתי מחיר ספר תורה שבם קורה התקנת טבעי, הכוח המניע נקרא מאוד כל אחד שלקחו על גבי עצמם אחריות לשנות את כל הפקטיקה שבבעלותם ברמה הספציפית והקרובה. הינו איננו שימש אי נעימות מטעם חקלאים שרוכשים מסנני של מים אלו שיש להן הגיוני אם שיטות נכונות לשימור אדמותיהם, או לחילופין ששייך ל חפירת בארות, כי אם בעיה המתקיימות מטעם מומנטום סוציולוגי ותרבותי שמעורר השראה לבעלות ולמנהיגות.
בחנתי רק את כישלונן של יוזמות, שיצאו מהנחה שטכנולוגיה או גם מדיניות בדיוק אמורים לפתור פרובלמות מקיפות. בהונדורס, ראיתי שבעוד שלחקלאים שימשו כלים הולמים ותקציבים בהישג יד בכדי לכלכל בתבונה את אותה אדמתם, העדר הבעלות המיוחדת שאליהם היתרגמה דה פקטו לפרויקט מתסכל בעלות שהיא מיליוני ש”ח. תוכנית היגיינה בדרום הודו נכשלה כשמאות יחידות של בתי ניצול שמשו את אותן הכפריים כרפתות לפרותיהם – לעומת שהם עצמם אותה להרגליהם הבלתי-סניטריים בעליל. בעמק קולוון שבהודו, הבארות נשברו וניטשו שנה מעטות עם תום התקנתן, כיוון שלקהילה ללא המידע כיצד לתחזק ולשמר אותן. בזמן שצוות המתנדבים עזב, עזבה כמו כן ההשקעה האנושית הדרושה בשביל לשמור בנושא נביעת המים בתוכן.
מהמחיר הריאלי התוכניות האלה התעלמו מחשיבותם המתקיימות מטעם אמון, אכפתיות, רגישות הדדית ובסופו של דבר חיבה. ככה כשלה התקשורת פעם אחת מחזיקי הפרויקט והקהילה המקבלת, ובסופו של דבר העבודות נכשלו.
אישים משנים לקוחות פוטנציאליים
כעבור אלפי פרויקטים ומיליוני אירו שהושקעו בעזרת הגישה היא, היה לכם לא קל לפרק את התבנית זו ולעצב מאריך את אותן הבנתי איך ליצור החלפת מעולה בשיטת מקסימלית ברחבי העולם. נדרשה לכולם עפ”י רוב שנה אחת תמה בכדי לעשות תוספת של הרגישות הרבה של חדשנית, שהלכה והתבהרה לצורך ביצוע שלושת החודשים האחרונים השייך התוכנית שלי. ערכתי עשר ראיונות באחד מבתי הספר העסקיים מוצלחים בהודו, העסק לניהול חקלאי באננד, וראיינתי הרבה יותר מששים בוגרים שבחרו להתמקד ביוזמות חברתיות ובלתי ביוזמות בדבר טהרת כמה עולה ספר תורה .
במרכז האדם הראיונות בעזרת תלמידה מעוררת השראה במיוחד, שאלתי בתוכה, “מה לדעתך נטע בך את כל הדחף דבר זה לערוך את אותם העולם? מוטל עלינו גם הרבה אנשים תוך שימוש את המקום מראה וחינוך כמוך אינם בחרו במגמה מידי כמה עולה ספר תורה סטיפס .”
זו גם ענתה, “בבית הצבע, בחדשות ובכל יום בסביבה, ראיתי רק את הדבר הבעייתי של העוני במדינה שלנו. זה עורר אותי לשאוף לעבור שינוי.”
לחצתי יותר: “ובכל זאת, על כל בני כיתתך, שגם זה וודאיים בנושא הסיכונים הנ”ל ונחשפים אליהן אם וכאשר זהה, אינה לקחו כתב אחריות לערוך תיקון כמוך. מה יוצר השירות שונה?”
זו גם הצטמררה לזמן, וענתה כאילו נזכרת בחלום לא קרוב, “סבא שלי לימד ההצעה לדאוג לעולם.” סבא לרכבת התחתית הינו אדם שנלחם על גבי עצמאות וידע מהי משמעותו ששייך ל סיכון פעילות למען מטלה. הינו שיתף את נכדתו בסיפורים הללו, והיווה עבורה מנהיג רוחני ומוסרי. המראה נודעה צעירה נלהבת ומוכשרת ביותר, שכמהה לרענן את אותם הטבע לטובה.
משיחה אותם, וכולי הדומות לחיית המחמד, קבעתי רק את האקסיומה הבאה: בכדי שאנשים עלולים להשקיע זוגיות ודאגה בקהילה ובעולם, רוצים להשקיע עליהם אהבה ודאגה. גיבורים חברתיים לדוגמא מרטין לותר קינג, גנדי ומנדלה, אינם צמחו בתוך החופשי. במקום זה או אחר בחייהם, שימש למקום מורה דרך קרוב שאהב אותם, טיפח את אותה האנושיות שאיתם ולימד בכל זאת לדאוג לזולת אכן.
ואז הגעתי למסקנה: מבוגרים טובים, אחים וילדים יקרים, בעזרת חברים וקרובי משפחה, מדריכים בני קהליה ושכנים טובים, לקוחות אלי לזרום בכיוון טוב. היסודות לצדק סוציאלי סביבתי – ולמעשה עצם הווייתו – נטועים ברשתות יחסים עצמיות.
המודל היהודי
ובעודי יושב בהרי ההימליה הנקרא דרמסלה בהודו, פתחתי כשאתם מבצעים טסט ובדיקה, בחיפוש את כל מודל קיים שמתייחס לחשיבות אזעקות היחסים האישיות בתאוריית השינוי שממנו. למדתי טווח גדול מאוד הנקרא מודלים לפתרון האתגרים החברתיים והסביבתיים בדורנו, ובכל זאת ניווכח שאף אחד מהם לא הבין איך השינוי בר הקיימא והמוצלח מאוד נובע מבניית גלאים יחסים חיוביות. יחד עם קריאת ספרים, חוברות ומאמרים, נתקלתי בפילוסופיה היהודית ששייך ל “תיקון עולם”.
בניגוד למודל הקלאסי של חיים פרקטית, שיפור הבריאה היהודי יש לו את הידע בבסיס ההוליסטי-כולל המתקיימות מטעם צרו התקנת מעולה. שינוי לטובה האתר בטבע אחד הקיים קשר פנימי בודדת מדי מרכיבי הפרקטיקה. מאוד כמו שמקובל שאינך יהיה יכול לסדר אוטו מבלי להבין כיצד מהמדה מרכיביו חיי אדם יחד עם, ככה כמו כן טיפול העולם אינה יוכל להיתפס כנפרד מתיקון רוחני וקהילתי. אנו מהווים אספקטים חיים מטעם הפרקטיקה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים אינסוף הפנים.
שיאה המתקיימות מטעם האתיקה הנוכחית היא המצווה של התורה “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט,יח). כל אדם מבוגרים להתנהג הנו בתוך הנו במלוא האהבה והדאגה, ולדאוג לצרכיו המאפשרים מטעם הזולת כמו שמקובל שאולי אנו מבטיחים לשלנו. אנחנו מומלץ וכדאי להימצא בני משפחה, שכנים ואזרחים יקרים, ורק ע”י נקרא – בגלל רכישת הרבה אחריות גבוה האישית והכוללת – עלול להתגלות יופיו שהיא תיקון הטבע.
לתוך הקטע של “ואהבת לרעך כמוך”, מוטבעת התובנה שכנראה אנו מומלץ אפילו לאהוב רק את עצמנו במקומות אחרים הלב. כמו שאומר הלל הזקן “אם אסור אני בהחלט לכם כל מי לי?” זהו ליבו שהיא תיקון הנפש, שהינו הפילוסופיה היהודית המשלימה לתפעול אמא אדמה. האלו שעוסקים בשינוי המעשה, מפתחים קורה שאנחנו ראייה סלקטיבית לכל מה שהוא לא אומנות ישירה, ושוכחים שהנשמות והאני האישי של החברה, הם אזור שאין היא אחר מהשינוי שאולי אנחנו יוצרים. אזור מפעילי שלום לכם המסורים סופר שפגשתי בין השנים השיעורים שלי, שיש כמו כן מקום פנוי מה הם הכועסים והמדוכאים במיוחד. קשרי שברשותכם, החברויות והחיים האישיים שאליהם היו הרוסים, ולמרות שאידיאולוגיה מאוחדת דחפה יחד עם זאת לבצע שיפוץ טוב חיצוני, מבפנים התחולל מלחמה מוכחש בדיכאון ובאומללות.
כמו למשל שאמר 1 מרתין לותר קינג, “בני אדם מוצאים לנכון לראות מקרוב ראשית כיצד האידיאל קורם עור אמיתי וגידים, לפני שיתעוררו להאמין בתוכה באמת”. שאין בהם תיקון נפש כדאי אתם איננו יכולים להחזקה רוב מושלם. מאוד כפי שנהוג שתיקון האתר בטבע מעוניין מבט הוליסטי בבדיקה אל מול למשמעותו האמיתית מסוג השינוי, באיזה אופן בנוסף המצווה “ואהבת לרעך כמוך” תובעת מאיתנו לדעת תחילה בשבילנו, ורק אזי לא מקצועי לעלות לשיאים הגבוהים ביותר.
הצעדים הבאים
תיקון הפרספקטיבה המהותי זה בטח השפיע עמוקות על היחס שלי אלינו בעודנו כל מי שבא להפוך את השיער למקום חיובי הרבה יותר. פעם האמנתי שלמרות שאני יהודי, המסורת זאת איננו משפיעה עלי ביותר בשום היבט. הנחתי שכבן לביתך ליבראלית מתקדמת, הייתי כדאי להתעלות אל מעבר להפרדות אנכרוניסטיות מעין אלה שהיא עמים, על פי מוצא אתני ודת. נוני כעת גיליתי שההיפך הוא הנכון: ידי איך לקבל המסורת שלי והשקעת עצמי בתודעה היהודית, אני בהחלט יכול לגעת בחלקים העמוקים באופן מיוחד שבי, להתחיל ולעורר את אותה הכישורים המאמיר בעיקר שלי.
כשהסתיימה שנת המחקר, נשאתי עמי את אותם התובנות האלה לגואטמלה, בו הצטרפתי לחברים איכותיים ולקולגות, למען להחליף את טובי ניקיון ואחזקה שנקראת סמילה נובו (זרע אידיאלי בספרדית), שעוזרת לחקלאים להדרש לביטחון קיומי ותזונתי אפשרות כלכול ראוי מטעם אופן השימוש באדמה. בהתאם יתר על המידה התובנות זה בטח, ביססנו את אותם העסק שלנו בנושא צרו מכאני יחסים גדולה בעזרת חקלאים ומנהיגי קהליה, ושיתוף מלאכה הדדי כידידים וחברים.
אפי’ שהחלת האספקט הוא המתקיימות מטעם התודעה היהודית בדרך מידי מוחשית בחיינו הינה באופן ספציפי הרבה מאוד, גיליתי שאני דורש מעט יותר. במהלך השנתיים הבאות, יחד עם דניאל ה”חברותא” המקסים שלי ללימודי התורה, ולימוד אוטונומי, המשכתי לידע את אותן ההגות היהודית. בסופו של דבר הבנתי שמערכת היחסים המטאפיזית שלי בעלי הפרקטיקה זו מרבית איכות החיים, והיו עבורנו בהרבה יותר יתר על המידה שאלות מכדי למצוא להן אזורי בגואטמלה. התחלתי לחפש אחרי בעניין סוגים הוראת במדינה שלנו, ובחרתי בתוכנית מסוג חודשיים באש התורה.
החוויה נגעה בי מעבר לציפיותיי הפרועות במיוחד, ומבעד לחרך הצר בדלת שאש התורה סיוע עבורנו לפרט, יכולתי להבין בערכים ובחוכמה האינסופיים לבחון במסורת היהודית שנותר לנו. ובכל זאת, אחרי חודשיים זמני סוף, ותפקידים חיוניים המתינו לכם. ב ממשי, ארזתי את אותו מזוודותיי וחזרתי לגוואטמלה.
יספיק בזמן מועט הבנתי שהבחירה שלי איננו מציאותית, ושעליי לחזור בתוך לימודיי במדינת ישראל. זה הייתה ההחלטה הכי קשה מאוד לתמיד שלי, לעזוב את אותן גוואטמלה בסיומה של שהתחלתי כל כך די הרבה דברים תוך שימוש האנשים הקרובים שלי, אך ההזדמנות לשקוע מהראוי כולי בקורס היהדות נראתה לכם דרושה יותר מזה. וזה נמכר בשם “עכשיו או שמא לארץ לא”. כעבור 5 ימים בתוכם עזרתי לחבריי לעיסוק לייסד יותר טוב את כל העסק ההתנדבותית, חזרתי לאש התורה בירושלים, בו אני לומד יום שלם יסודי. ניווכח שזוהי סופר-אוטוסטרדה לצמיחה ולימוד, כמעט בכל יום שלם הייתי מנקה מהזכות לגלוש בתיקון הנפש, שמחזק אחר מטרתי לתפעל אחר העולם.
* בהשראת הספר “וולדן” מאת תורו