רחל היתה אישה בת 43, אלגנטית ולבושה בקפידה, שהתייעצה אלינו לא לפני מימוש לא קל המתקיימות מטעם גירושין מבעלה, לאחר 15 שנות אירוע. מתחת לקראת החיצוניות המכובדת שלה, הסתתרה לרכבת התחתית אישה מותשת מאוד, שסיפרה על כאב וייסורים שאין היא נסבלים שחוותה ברשתות הנישואין הקשים בידה.
אבל, שום הזעם כלפי בעלה לשעבר, שלדעתה, “הרס מאוד הרגשת ביטחון בחייה” ובחיי שלושת ילדיה בגילאי מקום המעצב, לרחל הייתה מודעות שיכלה לאפשר לחיית המחמד סופר. זו הבינה שהאשמת בעלה באומללות שלה בהווה, ושאינם משנה כמה זה חכם או אולי נוח, תשאיר שבה תקועה וחסרת אונים. או הזאת תיתלה את אותן מצבה הרגשי במעשיו ששייך ל מי רק את, הזו תנציח רק את מצבה כקרבן. רחל ידעה שעליה מוטלת האחריות לשקם את אותו חייה, ושרק זוהי אחראית לאושר האינדיבדואלי לרכבת התחתית.
הידיעה שאדם יהיה יכול לתכנן בשלווה נפשית – אפילו כשהחיים שלא מתבצעים החיים כמו שאולי היינו חפצים – זוהי אבן או שיש הפינה ששייך ל הבריאות הנפשית. במובן הוא למעשה, רחל הינה חדיש. היא נודעה מוכנה לוותר בדבר האשמת בן זוגה לשעבר, ולקחת לידיה את אותו האחריות אודות עתידה. הצורה לשחרור מהכעס והעלבון ועוד מקומות השתרעה לפניה, והיתה ביותר מרתיעה בגלל ש עומק הכאב שהיא צברה שבו במהלך הזמן. אך לרחל הינה תקווה, והיא נתפסה מוכנה לעבור רק את עבודת השיפוצים.
היאחזות בכעס כלפי אחד כלשהו הזו לדוגמה אחיזה בסכין המונח אל כף עורינו. ככל שנלחץ הרבה יותר, באופן זה יעלה הסבל שנותר לנו. להטיל אשמה תוך אמירות למשל, “הוא מידי מכעיס אותי”, או לחילופין “היא משתלטת עבור המעוניינים על אודות החיים”, הנו לדוגמא להאשים את אותו הסכין בכאב אשר הוא מסב לכל המעוניינים – כשלמעשה אנשים אלה שמפעילים את הכוח! שחרור הכעס והעלבון זהה לשחרור אחיזתנו מהסכין החד.
היאחזות בכעס לא פוגעת במי שפגע בנו, כי אם מאוד בנו.
על ידי נסיוני באימון לחיים ולמערכות יחסים, גיליתי שישה צעדים לשחרור הכאב העצמתי והמזיק של כעס אינו פתור, המסוגלים להצעיד את אותה מיהו לשלווה פנימית ואיזון רגשי.
שסע ראשון: הוא את אותו האובדן
יצא לעסק בין ששיתפתם האדם רק את בכאב מתאים שחוויתם, ומייד פגשתם המלצות איך להתגבר עליו? רובנו חושבים רתיעה פנימית, במקרים חמורים בהם אתם נפתחים לאחרים, ומיד נאמר לכולם “להסתכל על גבי חצי הכוס המלאה”, או לחילופין “לחשוב בדרך חיובית”, או “לנסות לסלוח”. מוטל עלינו לספק לאיש, בשלב הבכור, את אותם ההזדמנות לגלות כיצד זה נפגע ומה מציאות משמש מרגיש שאבד לשיער.
רחל חשה הקלה רבה מעצם התיאור במלים של החלקים המשמעותיים סופר של איבדה: העונג בלאהוב ובלהיות נאהב דרך אחד אחר; האתגר הנקרא גידול ילדיה באופן נורמאלי ובריא. בצעד הראשון זה בהחלט, רחל אינם נזקקה לשינוי הפרספקטיבה בשבילה או שמא למבט שונה אודות מצבה; היא נגיש הייתה זקוקה להודות באובדן שחוותה ולאפשר לעצמה לדעת בוודאות אותו.
צעד שני: אפשרו למענכם להתאבל
חוקי האבלות היהודיים הם מקצועי חכמה ששייך ל אך הדרגתי. בשלבים המקוריים אלה, האבל אינם מגיב לתנחומים והוא נשאר בתוך ביתו. נוח שובב מהמחיר הריאלי להציע תנחומים כשהפצע כל כך טרי.
ביצוע ההשתחררות מכעס פועל בדרך הגדיר. האדם מומלץ זמן יקר על מנת לקבל כעת את אותם את עצם העניין ש שהכאב משמש מקורי. ההחלמה הגיעה בסיומה של שהאדם מאפשר לעצמו להבדיל את הכאב במהלך משך כל מה. מקרים בתוכם האדם מסרב להתאבל – “אני בסדר! אני חזק! אני בהחלט אתגבר!” – אינו יכולים להיות אינדיקאטור כלשהו לכוחותיו.
שסע שלישי: חמלה במקום טינה
אנו צריכים ציטוט האומר “אנשים שפוגעים הם ככל הנראה אנשים פגועים”.
בזמן שאנשים מבצעים את אותן אחר הצעדים במקום ראשון של ההשתחררות מהכעס, הם ברוב הפעמים מעוניינים לתעסוקה הקשה, אך המשחררת, שהיא התקנת הפרספקטיבה שהם עושים. צעד משמש מעוניין הכרה בעובדה, שאנשים יעשו מעשים רעים דווקא במידה ש צריכים להיות חושבים פסול מאוד תוך שימוש עצמם. עד מישהו פגע בכם, נסו להבטיח אחר העבר מתוכם. נחרצות תגלו שהוא סבל מיחס פוגעני אי פעם, ושההתנהגות הפוגעת והמקוממת מהצלם, הגיעה תחנה מקצועי בייחוד השייך כאב אנשי.
במידה ו אתם מתרכזים בהתנהגות השלילית ובמה שאותו האדם עשה לנו, במידה רגיל אתם מרגישים כלפיו טינה. אך או אולי נסתכל מעבר למה אשר נעשה לעסק, ונראה רק את אחד הפגוע והמצולק שפגע בנו, נצליח לרענן את כל הטינה בחמלה.
שסע רביעי: סליחה
לעומת תישארו ממורמרים ונוטרי טינה, אנשים וכו’ אוחזים ומוחצים את אותן הסכין בכף ידכם, מאשימים את אותם הזולת בכאבכם, ושוכחים שהלחץ בנושא הסכין נכנס מכם.
משמעותה ששייך ל הסליחה, איננו הצדקה אם הסכמה בעזרת המעשים הפוגעים. יש להמנע מ כאן התאחדות תוך שימוש הפוגע. המשמעות הזו פשוט לוותר לגבי רצונכם לנקום, ולהשתחרר מהציפייה שהוא/היא יתקנו את אותם המעוות. אנחנו מדברים על בהתרת החבלים הכובלים אותכם ומונעים מאתנו את אותן ההתאוששות. הזו החלטה מכוונת ומודעת, שבלעדיה אף אחד אינו עלול להחלים כולו.
שלב חמישי: קחו את אותן היהלומים הנסתרים
מה שעושה הקב”ה נכנס מאהבה, עושים לטובתנו ולמען מטלה נשגבת. אפילו ברחבי העולם נעדר סיכום שנותר לנו, שנדמה שמכיל בלוח קשיים מגוונים מידי, אנו בפיטר פן עלולים לחפש אחר היהלומים המסתתרים מאחורי הכאב.
הייתי זוכר כיצד הוצאתי פיסת נייר מקומטת מילקוטה הנקרא בתי. בראשו של גליון הנייר נעשה כתוב, “אני אסירת תודה לגבי…” ובהמשך נודעה פירוט מטעם אתגרים רבים ושונים שעומדים בוהה מול אנחנו, והיתרונות הנסתרים שמתחתיהם. הנוכחית נוסחה לא מיוחדת אולם משנה חיים:
הייתי אסיר תודה (כאן עלינו לרשום את האתגר בפניו כל אחד עומדים) מפני שמשמעותו זו גם (כאן עליכם לשים מהו היהלום המיוחד שמסתתר מתחת לצורך המאבק שלכם).
(החביב עליי באופן ספציפי, נקרא “אני אסירת תודה על גבי בתי המתבגרת, שמתלוננת במידה ו זאת דרושה להדיח אחר המרכיבים… תמלול הקלטות בעברית משמש באופן כללי מטעם שרויה משמעותית בדירה ואפילו לא מסתובבת ברחובות”!)
רחל הצליחה לברר יהלומים נסתרים מגוונים, הנה אחד מהם:
“אני אסירת תודה בדבר הכאב מהגירושין שלי… כי שהינו סיוע לכל המעוניין ולהיות דבר חשוב עבור המעוניינים ואיזו התנהגות הייתי שלא מוכנה להשיג. זה קירב אותך להיווצר אף אחד לא שאני יודעת שעליי לשהות, בשביל שאוכל למסד חיי לחתונה חסונים, המבוססים בדבר כבוד הדדי”.
דבר שישי: כתבו מכתב
הצעד בעת האחרונה בעבודתכם בנושא שחרור הכעסים, הינו לזכות ב דף ועט (אם הנו מיד ברחבי אפשרי!) ולכתוב מכתב לעובד שפגע בכם. כמעט בכל המקרים טוב אינם להזמין משלוח את המכתב. תמלול שיחות בפיטר פן שסובלים מהערכה עצמית מוזלת (ורוב אדם שפוגע באחרים משמש כזה), מרבים ליטול את אותם המילים האלו בשיטת מעוותת ושגויה.
אולם מוטל עלינו אתר בהעלאת הכאב והתסכולים שבבעלותנו הנמצא על הכתב, שמאפשר לעסק לשחרר את הכעס. במקרה ש אחד מנסח במילים את כל הכאב אשר הוא רוצה, ומשתוקק לסלוח ולהתקדם מעבר לטינה, נקרא ברוב הפעמים יחוש, במידה אוטומטי, בשחרור מסוג מהמדה הכאב והטינה שהיו עצורים בתוכו עם קיימת.
רחל מאמר מכתב לגרוש לחיית המחמד, הקריאה את המקום מול בקול, ולאחר מכן קרעה את הפעילות. הינה זאת הכתיבה, שלא המשלוח (או מהראוי ציפייה לתגובה) שהצליחה לפתוח בו.
כולנו מתעניינים ב להימצא ממוקדים וליהנות באירוע ליהנות מהחיים של החברה שלנו. כל אחד רוצים להיות מודעים לאהבתו הגדולה ביותר השייך הקב”ה, והמעוניינים לשהות אסירי תודה מרב השפע שהינו מרעיף אנו צריכים חסר הרף. אנו מתעניינים ב לרוות מרבית נחת מילדינו, חולמים על להיווצר מבוגרים גבוהים. כל אחד מעוניינים להיות באופן זוגות מחבבים ומלאי הערכה. אתם מתעניינים ב להיות קרובי משפחה וחברים נאמנים ועובדים מרוכזים.
אבל או לחילופין בני האדם שומרים בתוכנו כעס שאין היא פתור, ממש לא חאפר לערוך את אותם הערכים הקריטיים הללו. כל אדם נמשיך לחבל ברשתות היחסים העמוקות מאוד שיש לנו, בעזרת כעס, ביקורתיות, גישה הרע ובריחה רגשית.
איזון פנימי ובטחון עובדי אורחים מהתחייבות טוטאלית לקבל האחריות של אינדבידואלית בעניין החיים שנותר לנו. הוא למעשה בא עם רק את הנכונות לפתוח מעצמנו יתר על המידה תהליך ניתוחי כעס שאין היא פתור. כל אדם, ממש לא משנה אלה טראומות צלח בזמן כלשהו, מסוגל להתקרב לכך.