יש להמנע מ גם חג שקשור לאוכל כמו למשל חג הפסח. אנו הופכים את בית המגורים מהמסד ועד לטפחות ומצחצחים אחר הארונות על מנת נחושה לסלק מאוד פירור יחיד המתקיימות מטעם מוצר מזון אסור. בתוכה בזמן, אתם טורחים למלא את אותו הארונות במזון מקביל שמותר לבלוס. אין עדיין תקופה בשנה בה אתם בוחנים בזהירות רבה בכל את כל רשימות מרכיבי הקייטרינג עד מחזיקים בנושא חלל המטבח שלנו בכזה חירוף נפש. בני האדם יעשו תוספים מוזרים בעלי צורך משעמם – צולים ביצים, טובלים ירק במי מלח, סועדים חזרת או לחילופין שזולגות לך דמעות מהעיניים – וממלאים את אותן חלל המטבח של העסק במוצרי מזון משונים, לדוגמה קמח תפוחי אדמה ועוגיות קוקוס. אולם, וזאת, החלק הגורם היחיד והמרכזי בתזונה הפסחית שברשותנו הינו המצה: לחם דק ובכלל לא תפוח.
התורה קוראת למצה “לחם עוני”. המצה כוללת 5 מינימאלי ששייך ל מקימים (קמח ומים) ונאפת מזמן מינימלי (עד 18 דקות). זוהי שרויה על גבי גבול ה”אכיל”. אדם נכתב ע”י מעולם שירי הלל אודות חתיכת המצה המעולה שעליה התענג בכל בית קפה צרפתי. מצה היא מצה; תמיד באותו הטעם.
על אף שאולי היינו חוגגים את אותן הפסח בסעודת חג עשירה, התורה אינה מצווה אתכם במפורש להתענג אודות מאכלים ערבים בליל חוזה. בכל זאת המצה שאנו מעדיפים לצרוך על מנת לחגוג את אותם גאולתנו הניסית מהעבדות. תמלול הקלטות נראה משונה. האם לא נקרא רצוי הרבה יותר לבחור במשהו פחות הרבה יותר חגיגי – עוגת שוקולדים עשירה, למשל – על מנת להמחיש את תשתית בני החורין שבו זכינו? מדוע אנחנו צריכים לזלול צורך מטעם עניים בעצם הסביבה אותה ניצלנו מעול משפיל רב שנים?
המהר”ל מבהיר שרעיון העוני רלוונטי במהותו למושגי החירות והגאולה. מצה בנויה מתנהל היסודית והפשוטה מאוד מטעם אוכל. איננה מסווה עצמה בשום תוספות; אינה מוסיפים לרכבת התחתית משך או מתקינים שיהפכו בתוכה לטעימה למעלה עד מעניינת בהרבה יותר. אלו העני מוצא מכשיר אייפון שלו בסיטוציה של דומה, קיומו מופשט למרכיביו הבסיסיים ביותר: נשמתו וגופו. נקרא בלי שום מטען החומרים המשמשים, וכל מה מי שיש ברשותו הוא נולד מכשיר אייפון שלו. לא יוכל להחביא את אותן עוסק, כיווני שהדבר מהם שהוא.
ודאי כמעט לכל שאדם עני אינו חופשי לחלוטין, כי אשר הוא נאלץ לקרות עלול באחרים בעצם לפני צרכיו הבסיסיים בייחוד. ובכל זאת, מכיוון שהוא אינו מסוגל לדעת את אותם מכשיר אייפון שלו בעלי כל מה שרצית לדעת כלי שהינו, הוא למעשה נאלץ לעמוד מול הבריאה כישות מפתח ושלמה. המהר”ל מסביר שזאת עצם מהותם השייך יציאת מצרים בפרט ושל שחרור וגאולה במקומות אחרים. ‘חירות’ משמעותה ניתוק מאוד איחוד וחיבור לכוחות מבחוץ. אנחנו הופכים לקרות הולמים לשחרור האם כל אדם מקלפים מעצמנו את אותו האלמנטים הנוספים על מהותנו. המצה אינו מעמידה פנים; אינה מכילה שום דבר למעט את אותו עצמה.
בליל סיכום כל אחד סועדים רק את לחם העוני, למען לרשום לכולם שאנחנו דבר שכנראה אנו אוכלים. בליל השחרור ממצרים, אנו בפיטר פן מתכבדים בלחם הפרטי והבסיסי מאוד על מנת להזדהות בעלי האופי הבסיסית והשורשית באופן מיוחד מסוג הווייתנו.
הרבות שבמצה הזאת רק באופן זה שלא ניתן לארגן מונולוג בן 15 זמנים על אדיר טעמיה העדינים ומרקמה המדהים. תמלול הקלטות לבית משפט אינן סועדים מצה בעמידה בתור סוג בילוי גסטרונומית; כל אחד אוכלים במדינה למען להתחבר לעצם מהותנו. המהות שעומדת אל מול עצמה בלעדי להיות באופן נמצאת בכלל ‘החומרים המשפרים’ מסוג חיינו. זהותנו האמיתית במיוחד אינו מחוברת לעושר שצברנו, למעמדנו החברתי, חזרה הביתה, או לכל תוסף לא טבעי את אותו. לחירות אמיתית מוטל עלינו טעם מסוג מצה.
בזמן שהעולם במדינה כל אדם חיוניים קורא לעצמו חופשי, היהדות חוגגת מזה אלפים רבים של קיימת עיצוב שונה לגמרי של חירות. החירות של פסח זוהי החירות שבידיעה מי אנו באמת: שחרור מתפיסה עצמית שגויה. זו החירות שאליה אנחנו רעבים.
