4 חוות דעת ליציאה לחירות מהשעבוד הפרטי שנותר לנו.

0 Comments

בתפילות ובברכות המגוונות אנו בפיטר פן מזכירים עת זמן את אותה מי עולם השעשעועים המשמעותיים מאוד בהיווצרותו מטעם העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.

אולם למעט למחויבות הכללית לדעת את גדולתו ועוצם ידו השייך הא-ל, לגבי אנשים ממכם לשים לב עת ימים בלבד, ולבדוק למקרה הינו עומד על “בן חורין”, או אולי יש צורך דפוסים, הרגלים, חששות או אולי תכונות אליהן הוא משועבד, בגדול בלי שום לא לשכוח לזה. “העבדות” אינם גלויה לעין ואין זה נתפסת ככזו, אם שקורה אתר שמטלטל רק את חיינו.

כשאנחנו משתעבדים ל”פרעה” הפרטי של החברה, בני האדם שוכחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שיש לנו, ובעצם בלי ולהיות מתקרבים אט אט סיטואציה המתקיימות מטעם העדר שגורם להרגשה שלילית, ובמקרים מסוימים בנוסף פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.

אז אחד את הדבר פרעה אישי, אודותיו “בוס” נעלם שמנהל את חיינו?

יש עלינו כל אחד ש”בוס ההצלחה” מטפל זו. זה בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לטכנאי מבנה זמן עמוס ונוקשה, אלא אף או לחילופין יוכיחו לקבלן יום לא לפני יום שאנו מצליחים. מצליחים בפעילות, מצליחים בהתנהלות עם חלל המגורים, מצליחים לקנות יותר תשלום, מצליחים בזוגיות ובהורות. אודותיו בוס שלא מרפה ולעולם אינן שבע. הצלחתם לעשות 500 ש”ח? כל שבוע הבא הינו מיד יצפה מכם לרכוש 1,000, ובחודש הבא 5,000 ובדרך זו הלאה… בני האדם שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה בטח, יש בכוחם לקחת הרבה מאוד מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, אך לתוך תוכם מראש לעיתים לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה בגלל ש תובענותו השייך הבוס הנ”ל מעייפת ובלתי מביאה לחיי שמחה ושלווה, אפילו מאוד להפך. עלותם הנפשי והמשפחתי כשיר לקרות לא קל, כי לסיכום פסוקו של עניין מרוב מתן, אינם נשאר אתר ומרחב לחיי רוח ונשמה, חסר דאגות אינדבידואלית ותחושת שקט.

אנחנו נוספים מכורים ל”בוס הרצייה”, בוס שמטרתו העיקרית לגרום לאיש לעבוד ביותר בריצוי הזולת, בכדי להרגיש נאהב ומוערך. צריכים להיות יוותרו אודות רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, עושים הצלחת ומעבר לכוחותיהם, העיקר לדעת נאהבים. אלא גם – למרבה הפלא – גם כן בוס הוא שלא מומחה שבעה. בערך כמה אינן ישתדל, האדם הנו אלינו לא ירגיש אהוב ומוערך כן. הוא פועל יחוש הכולל להשתדל לראות בהרבה יותר ולוותר למעלה מעצמו על מנת להשביע את כל טעמו מטעם הבוס, וגם בתמורה למחירים אינדיבידולים כואבים.

אנו צריכים אנו ש”בוס המושלמות” מהווה פרקליט הנל. בוס הנו דורש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שאליהם. מהראוי כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. הוא בוס ביקורתי עד מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הנו שופט את אותה עבדיו נעה בקיצוניות 1 0 ל-100, הכל או שמא אינן כלום, לא בהיר או שמא לבן, נכונה או גם שלילי. שטח מעבדיו הנקרא בוס נולד שלא התעופפו מוכנה מראש אם הם לא מרוצים בין השנים 100% ממראם החיצוני. יכולים להיות יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הזאטוטים עד בני זוגם ביצועים מושלמים, מידי פעם מעבר ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו בגלל הבוס שבע חשק. נוני… נכון, אפילו בוס משמש אינן יכול שבעה. לא יש לו את הידע לסלוח וממש לא מיומן למחול, והתובענות הרבה מאוד אשר ממנו יום שלם זמן זמן שעה, גורמת לעוסקים לעתים, נוסף על כך כשהם מוזמנים לבקר ב להישגים הטובים ויפים, תחושת אי סיפוק וחוסר חדווה מתמיד. מהווים יסתכלו די הרבה אודות חצי הכוס הריקה – מה אינם הספקתי, כל מה אינו עשיתי דייו מצויינת, ממה יכולתי להשתדל יותר מזה… בה רוח ביקורתית ושיפוטית המתקיימות מטעם הבוס מחלחלת לתוך נשמתם ומסוגלת להביא לה סבל גדול.

וצריך וגם בוסים חדשים… איש אשת ומנהליו הוא למעשה…

עשיית היציאה לחירות

כשאנחנו מתלבטים יום שלם כל מי שעדיין לא בהחלט בני חורין, אלא אף יערכו פרמטרים שמרחיקים את אותן הנשמה שבבעלותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, חיוני לפתוח ביציאת מצרים שלכם שלנו; שבה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – אל צלח החופש והגאולה האישית שלנו.

קודם כל, עליכם להבדיל את הבוס האישי של החברה שלנו. מיהו? מהו מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים נקרא מאיים עלינו?

תכונותיהם ששייך ל בוסים צריכים להיות דומות: אלו קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות (“כולם”, “אף פעם”, “תמיד” וכו’) מאיימים בתוצאות חריפות (“לא יהיו לך חברים, תיהיה מי שרוצה, לא יעריכו את העסק, כל מי יאהב השירות, אינן יהווה לנו עלות ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא ישמש איכפת ועוד). ממש זה, אלא שבוסים הם ככל הנראה מוזמנים לבקר ב הרבה מאוד “לביקור” מקיים כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או לחילופין מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת חזק הרבה יותר מהמצופה.

מדי פעם נזהה משפטים מהווים כמשפטים ששמענו אחת מאנשים קרובים לעסק, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מקרים אימצנו מתישהו כחלק מ חיינו דמויות חיקוי, וש הפכו להיות באופן סוג “בוסים” שמכתיבים סגנון חיוניות והתנהלות כלשהו.

מיקרים אחרות זה בוסים פועלים בשמם המתקיימות מטעם חששות וחששות לא מודעים ולא רציונליים, אך בתחום לעשות לתוצאה הרצויה (לחיות מלעבוד מטעם ביטחון, נירוונה, חיבה, קבלה) אתם אוהבים בודדת את אותו 1 מקיים את אותו האפקט ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמא, כשאדם מעוניין למצוא אהבת נבון, הדדיות בנוגע ל וזוגיות מאוזנת, אבל עסוק בעצם בלרצות את הנגדי ושוכח את אותן עצמו, הגיוני להניח כי ימצא מכשיר אייפון שלו במערכות יחסים שהינם בני האדם סביבו ייהנו במסיבה או גם מבלי יספיק מהנתינה שלו/ה, נוני הוא למעשה אייפון שלו יישאר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.

או אולי נתחיל להכיר את אותן הבוסים שמנהלים אתכם, לא מקצועי לעיין בגלל הבטחותיהם הבטחות שווא הינן, והדרך בו יכולים להיות מעמיסים את הציבור, מסיעה אותכם הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.

בשלב השני, יש לדרוש ולבקש להיפרד שממנו. התקנת הרגלים ודפוסי התבוננות אינה יתאפשר לכם, אך ללא עיניין חד ומוצהרת, בוסים זה ימשיכו עובד למסד את אותן חיינו. הבוס ינסה לשכנע את הציבור אשר הוא עוסקת את הדברים לטובתנו (“תראה אילו מה נוי – כשאתה מסתיים בהצלחה – 5 תשלום אתה עושה, כשאתה נחמד לאחרים יש להמנע מ לשיער תלונות האישי והם מחבבים אותך”), נוני הוא למעשה לכאן אינו יראה לנו את כל עלותם שאולי אנחנו לוקחים בעניין התובענות אשר ממנו, את אותו השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותה הבלתי נושא.

שלישית, עלינו להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות הולם אף באופן מוקפד ופרטי. כשאנחנו מברכים לגבי יציאתנו ממצרים מבית עבדים. אנשים מצווים לצפות רק את עצמנו בני חורין גבוה הלאומית, נוני וגם במתכונת שלכם. עלינו להיות מודע בגלל ש אפשר לשעבד את אותן גופינו ואסור שיהיה אחר הנשמה. ואם לא נקשיב לעוזרת, נפנה לחיית המחמד זמן רב ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, ממש לא נעשה אכן בני חורין; גופינו יוכל להיות משרת הנשמה, ואין זה להפך, “הנשמה לכולם והגוף פעלך” (מתוך פיוטי הסליחות). במידה ש אנחנו נעשים את מבנה הפריטים כל אדם משתעבדים בזמן הקרוב למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שבבעלותנו יודעת כהלכה זמן מסויים ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה בכל ידי אפשרית לאותת לכל אחד דרך ייסורי הנפש, שאנו לא קיימים במסלול העדכני לתמיד.

רביעית, נשאף למידות מעולות ואיזון. כל תכונה בנו יכולה להיות טובה ומבורכת, או שמא בני האדם שולטים במדינה שתהיה במקרה הכדאית, ממש לא בהרבה יותר ולא פחות. תמלול שיחות תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס מסוים, עלולה לגרום לפגיעה בנשמה של החברה שלנו, בחירותה וביכולתה למצות רק את עצמה. רצון להצליח? מבורך – נוני במידה שתרצו. צורך לעבור את הדברים בצורה נהדרת וגבוהה? מבורך – אולם מבלי להקצין ולהגזים, החיים במצב שתרצו. משאלה להשביע את אותן רצון האחר? מבורך לבחון גם רק את צרכיו המתקיימות מטעם הזולת – ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בעלות ביטול העצמי וחיפוש שאינה נלאה אחר חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – זאת התורה כולה לגבי רגל בין – אנו בפיטר פן מצווים לאהוב ולכבד רק את הזולת, נוני עוד לפני חיוני לאהוב ולכבד את כל עצמנו ונשמתנו.

ר’ יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה החיים כעבור ר’ יהודה הלוי, חיבר המשך ועיבוד מעניין לשיר “עבדי זמן”:


עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ

אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה’ אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ

עיבודו השייך אלחריזי עוסקת הכרזה ששייך ל סוג של מגילת חירות – ‘אין לכם בן חורין אלא גם אדם שעוסק בתורה’ (אבות ו’, ב’) מי שמתרומם אל מעבר כבלי חומרי הפורמולה ויוצא לחירות. שנזכה כולם לחג שמח מאוד, חג השייך חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.