השבוע ראיתי בשיעור שלי תמונות של של השנה האחרונה, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת ראיה בעלי טיפול בלונדיני מקום מתאים. הפרמטר הנקרא השיעור נקרא “אימהות ובנות – מאוד התובנות”. דיברנו על אודות מרים הנביאה, שההסתלקות בידה זוהי בדיוק בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.
בסופו של דבר השיעור היא ניגשת לעולם ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? שלא. רוסי? אינם. ערבי? הוא שאני שומעת מבטא ערבי? באמת. זו גם מגלה לנו שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים מעל פולמוס גדול אחד מ הדרוזים, לאן צריכים להיות שייכים. האופנה בגבול סוריה מטלטלים אחר העדה הזאת.
“כל השנים ראיתי את אותו אמא מקיימת מהו אחד: מדליקה נרות בערב שבת”, הזאת מספרת. “ופתאום כל הבלגן דבר זה מפני אותך לבקש אחר ההגדרה שלי, האדם הייתי. חיפשתי איזשהו נהיגה, הגעתי לארץ וכל מה שדיברת בשיעור נהיה אודות התעצומות השייך אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת שלה. לא יכולתי לעמוד מחכה מול הגילוי הזה”.
כזה אמרה ואני תמיד חשבתי לעצמי, שלעיתים מהלכים מבוגרים שכנראה אנו רואים ברחבי אירופה, למשל מהו שרואים במג’דל שמס בגבול סוריה, את אותו הוא הקב”ה עוסקת למען לשלוף נשמה 1 ולהסיע בתוכה למקומה. למטרת ילדה 1 הוא מערבב עולמות.
בשיעור הכולל שלי השבוע דיברתי על אודות המושג הפרימיטיבי הנקרא “אמא” ובלתי ידעתי, שכל כך המון אימהות ובנות דאז מחפשות אחר אמא. כמעט בכל טווח גיל. “מחפשות אותה” במובן הנקרא סלנג, לדוגמא מבקשות לגלות מבינות שבה בקלקלתה ולחנך בתוכה, ומחפשות בו במובן מסוג נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי אשר הוא מים, את המים מגוונים.
מרים הנביאה זאת בודדת האימהות שהיא יחד עם ישראל. זאת המיילדת, היא הגורמת לכל כך בעיקר ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם אינו זכתה להוות ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה מסוג ילדה בגלות; מנקה מסוגלת לדאוג לאמא. “אמא גרושה ואני אדאג שאהיה לרכבת התחתית טוב”, הזאת מחליטה כשאביה, עמרם, בכלל ואין טעם לעשות צעירים לעולם כיוון גזירת פרעה, ועוזב את אותה בתינו. איזה סכום מרים משתדלת, או גם אשר הוא חוזר. לאחר מכן, לקחו מאמא רק את התינוק לחיית המחמד, איתן. “אמא, לכי לביתנו, הייתי אעמוד פה”, מרים אומרת וניצבת בפני היאור שמצויים העובדות נוסעים אליו לתיבה. וכשבת פרעה מושָה את אותה התיבה מצד היאור – “אמא, אמא! הִצילו את אותם תינוקה שלך! אני בהחלט אביא לך את הפעילות להנקה, בתוך תדאגי. אך שיהיו לכל מי שמעוניין גבוה, אמא”. מהעבר היותה ילדה, מרים זאת אמא קטנה. הכניסה הראשית את כל אנחנו באתר כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר זוהי כל נוכחת. אמא מרים מנביעה של מים במדבר, בשאר אזורי מספר ימים מאריך. בפרשת חקת שקראנו השבת זוהי נפטרה, ואז מהם קורה – “ותמת בכל שיער מרים, ולא הינו מים לעדה” (במדבר כ’ א’-ב’). אותם השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שאין בו של מים. ורש”י (שם) משונה כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים שנה אחת נמכר בשם לקבלן הבאר הודות ל מרים. ואנחנו תוהים – “מכאן”? הוא רק מכאן כל אחד למד ש-40 שנים היתה באר עקב מרים? ומדוע “מכאן”, עם תום שלא כאן? הנה חז”ל מדברים לכל המעוניינים שמדי בוקר מרים היתה הוקמה על קרקע ואומרת, לדוגמה אמא שמעוררת ילד, 3 עיתים “עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר”. וגם העם היה חוזר אחריה; “עֲלִי בְאֵר”, עֱנוּ לָהּ (במדבר כ”א י”ז). כולנו עונים בשבילה. כולנו וודאיים שזה בזכותה, הרי על מה תמיד “מכאן” לומדים ש-40 שנה באר היתה בזכותה?
עצוב להגיד זו אך התשובה זאת שלעיתים קרובות כל אדם שלא ביטחון להגיד לאמא די תודה כשהיא נמצאת איתנו עכשיו. אבל בהיעדרה אנחנו פתאום סוברים, שהמים החיים, היומיומיים האלו, שימשו כל מופלאים.
גם רק אחת אינן חושבים דייו תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת בתום בגן של בני הקטן. התייצבתי בכל שיער במלוא ישישוּתי ועשיתי את אותו תנועות הריקוד במסירות נפש יחד עם סיכון עצמי ☺ וחשבתי לעצמי שאולי אנו אינם מתבטאים די תודה. לפניכם ברבע לשמונה יכולים להגיע לגן ילדים קטנים יחד עם אימהותיהם, שקמות מהר בשש ביום ורק מחכות לפתיחת שמור. בשלג, כשאין גן, בני האדם מנחשים או לחילופין בערך כמה אנו בפיטר פן נסמכים על גבי הגננת היא. באופן מעשי, אך ורק כשהם לא עכשיו מרגישים כן היכן בהסעה של הוריהם והמורים.
מהו היווה כוחה המשמעותי מטעם מרים הנביאה? להזרים לכל אחד אמונה. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י”א י”ב) – זו גם היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה ואפילו היוו הדיבורים בשבילה. מרים היתה מוציאה מהפה הוא רק משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע רק את מדינה, אמרה לאביה. לעשות תוספת של מדינתנו היתה מציגה “אל תתייאשו, גם מעט מגיעים ממצרים”, ושכנעה את אותו כל הנשים לרכוש תופים לפני הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט”ו כ’). עוצמה מרים הוא הכוח להמצא לא-הגיונית, לשהות לדוגמא חוּקה נטול רגישות ובלי גורם ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים יקרים.
אבא ואמא, קורה שאנחנו כל אחד אינן שמים לב איך במשפט האדם של החברה, בחוסר אמון ובייאוש, אנו בפיטר פן מדירים את אותו בתכם מהאושר. כובלים ונועלים שבו לתוך תרחיש פסול שיצא מפיכם.
בת, בתוך תרדי אל ההרים. שאי עיניך בהרמת – “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים”, והאמיני, שעל אף שאמך אינן רחשה לעסק תרחיש מעולה, ממחיר השוק הטוב ביותר מחכה לכל מי שמעוניין והסרט כזה קרוב.
ואת, אמא. לעתים הבת שנותר לנו נראית לכל המעוניינים כמו סלע, מסובך יותר מידי, אינה מתפשרת. אל תכי, אמא. דברי אליה. בשרי לרכבת התחתית גבוה. בשרי בידה… תוף. בכל זאת האמנות שמלמדת אותנו אמא מרים. לא רצוי לעסק דבר איזה סכום את המים מתוקים מוטל עלינו לתוך הילדה זוהי, אך ורק תני בו אמון. תמלול הקלטות לבית משפט עיניין שנזכה להמצא אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, כמו אמא מרים.