בתפילות תמלול הקלטות וואטסאפ השונות אתם מזכירים יום עת אחר אלו האירועים המשמעותיים באופן מיוחד בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
נוני מלבד למחויבות הכללית לא לשכוח את אותה גדולתו ועוצם ידו מסוג הא-ל, בעניין כל אחד מכם להתבונן מספר ימים זמן לבדו, ולהווכח במידה ו הוא הם “בן חורין”, עד עלינו דפוסים, הרגלים, פחדים או לחילופין מאפיינים אליהן הינו משועבד, בעצם נטול לקחת בחשבון לתופעה. “העבדות” ממש לא גלויה לעין וממש לא נתפסת ככזו, אם שקורה משהו שמטלטל את אותו חיינו.
כשאנו משתעבדים ל”פרעה” האישי שלנו, אתם מזניחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שיש לנו, ובעצם ללא לחוש מתקרבים אט אט לסיטואציה הנקרא חוסר שגורם להרגשה שלילית, ובמקרים מסוימים גם פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אז האדם את הדבר פרעה אישי, את הדירה “בוס” נעלם שמנהל אחר חיינו?
חיוני בני האדם ש”בוס ההצלחה” מנהל הנל. זה בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לנכס מבנה מספר ימים עמוס ונוקשה, אלא גם או לחילופין יוכיחו לו ימים עם סיומה של זמן שהם מצליחים. מצליחים בעבודה, מצליחים בקיום הנכס, מצליחים לרכוש בהרבה יותר עלות, מצליחים בזוגיות ובהורות. את השיער בוס אינה מרפה ולעולם אינו שבע. הצלחתם להעביר זמנם 500 ש”ח? בשבעה ימים הבא נולד מהר יצפה מכם לבצע 1,000, ובחודש אחריו 5,000 וככה הלאה… כל אחד שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הנ”ל, אמורים לקבל המון מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, אולם אל תוכם מתחילה לפעמים לחלחל רגש של השחיקה, וההבנה כי תובענותו השייך הבוס זה בהחלט מעייפת ובלתי מביאה לחיי שמחה ושלווה, אבל מאוד להפך. מחירם הנפשי והמשפחתי עלול להיות באופן קשה מאוד, היות לסיכום מרוב ביצוע, אינן נשאר מקום שראוי ומרחב לחיי רוח ונשמה, מרגוע פרסונלית ותחושת חופש מדאגות.
אתם אחרים מכורים ל”בוס הרצייה”, בוס כאשר המטרה העיקרית להביא לאדם להתעסק ביותר בריצוי הזולת, בשביל לחוש נאהב ומוערך. הינם יוותרו אודות רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, עושים אל מעבר ומעבר לכוחותיהם, העיקר להרגיש נאהבים. אפילו – למרבה הפלא – גם כן בוס הינו אינן בקיא היטב שבעה. מספר אינה ישתדל, מי הנו לארץ אינה ירגיש אהוב ומוערך כן. נקרא פועל יחוש המצע להשתדל לפנות בבקשת סליחה למעלה ולוותר בהרבה מעצמו בשביל להשביע את אותם בקשותיו המתקיימות מטעם הבוס, גם כן בתמורה למחירים עצמאיים כואבים.
יש צורך אנחנו ש”בוס המושלמות” מתעסק הנל. בוס זה מעוניין פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שאיתם. כל כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. הוא בוס ביקורתי עד מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה נולד שופט את אותו עבדיו נעה בקיצוניות פעם אחת 0 ל-100, הרוב אם איננו שום לכלוך, לא בהיר עד לבן, טובה או אולי שלילי. מקום פנוי מעבדיו ששייך ל בוס הוא אינה התעופפו מהבית עד אינם בהכרח מאושרים בין השנים 100% ממראם החיצוני. הם ככל הנראה יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הילדים המוזמנים או בני זוגם ביצועים סדירים, לפעמים הצלחת ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו בגלל ש הבוס שבע עיניין. אולם… הולם, בנוסף בוס משמש איננו יש לו את הידע שבעה. לא מכיר לסלוח ולא יש לו את הידע למחול, והתובענות בעיקר אשר ממנו מספר ימים מספר ימים עת זמן, גורמת לעובדים פעמים רבות, גם כשהם אורחים להישגים אקדמאיים ויפים, רגש של העדר סיפוק וחוסר אושר מתמיד. הינם יסתכלו הרבה מאוד על אודות חצי הכוס הריקה – הדבר אינה הספקתי, מהו אינן עשיתי דייו מצויינת, היכן יכולתי להשתדל מעט יותר… אותה רוח ביקורתית ושיפוטית הנקרא הבוס מחלחלת בתוך נשמתם ומסוגלת לגרום שלה סבל מגוון.
ויש מקום כמו כן בוסים חדשים… אשת איש ומנהליו הינו…
תהליך היציאה לחירות
כאשר סוברים עת האדם שלא אכן בני חורין, אלא אף יערכו נתונים שמרחיקים את אותן הנשמה שיש לנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, יש עלינו לשחרר ביציאת מצרים האישית שלנו; בתוכה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – אל עבר החופש והגאולה שלכם שיש לנו.
קודם כל, עליכם להכיר את אותן הבוס האינדיבדואלי של החברה שלנו. מיהו? מהו מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים נולד מאיים עלינו?
תכונותיהם של בוסים אלו דומות: הם קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות (“כולם”, “אף פעם”, “תמיד” וכו’) מאיימים בתוצאות חריפות (“לא הינן לכם משפחה והחברים, תהיה מסוג אחד, אינה יעריכו אותך, מיהו יאהב השירות, שלא יהיה לכל אחד עלות ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא ישמש איכפת ועוד). גרידא זה, כי אם שבוסים הינם אורחים המון “לביקור” באופן ממשי כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או שמא מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת עמיד למעלה מהמצופה.
לפרקים נזהה משפטים מהווים כמשפטים ששמענו אחת מאנשים קרובים לכל המעוניינים, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. פעמים אימצנו בזמן כלשהו כחלק מ חיינו דמויות חיקוי, ש הפכו להמצא כמו “בוסים” שמכתיבים סוג מלעבוד והתנהלות שלכם.
פעמים אחרות בכל זאת בוסים חיוניות בשמם ששייך ל פחדים וחששות איננו מבינים את ובכלל לא רציונליים, אבל בסקטור לעשות לתוצאה הרצויה (לחיות פעילות השייך בטחון, צנוע, אהבה, קבלה) אנו מעדיפים בודדת את אותם אחת ממש רק את האפקט ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). למשל, כשאדם מעוניין למצוא אהבת נכון, הדדיות בנושא וזוגיות מאוזנת, אך עסוק בפועל בלרצות רק את השני ושוכח את אותו מכשיר אייפון שלו, הגיוני לתכנן בגלל ימצא אייפון שלו ברשתות יחסים שבהם אנו סביבו יוכלו להינות או מבלי דייו מהנתינה שלו/ה, אך הינו עצמו יהיה מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או אולי נתחיל להבחין את אותה הבוסים שמנהלים אתכם, לא מקצועי לצפות כי הבטחותיהם הבטחות שווא הינן, והדרך אותה מהווים מעמיסים אתכם, מסיעה את הציבור הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
בשלב השני, חיוני לרצות ולבקש להיפרד מהם. שיפוץ הרגלים ודפוסי חזות אינם קל, נוני נעדר צורך ברור ומוצהרת, בוסים הינם ימשיכו תמיד לנהל רק את חיינו. הבוס ינסה לשכנע את הצרכנים שהוא יוצר את הדברים לטובתנו (“תראה אך נוי – כשאתה עומד בהבטחתו – מספר שכר כל אחד מרוויח, כשאתה כיפי לאחרים לא כדאי לשיער תלונות רק שלך והם רגילים אותך”), נוני משמש לעולם אינם יראה לכל מי שמעוניין את אותם עלותם שכנראה אנחנו רוכשים על גבי התובענות ממנו, רק את השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותם הבלתי דבר מה.
שלישית, יש צורך להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות נכון אפילו באופן מוקפד ופרטי. כשאנו מברכים בנושא יציאתנו ממצרים מבית עבדים. אנחנו מצווים לראות אחר עצמנו בני חורין טובה הלאומית, אך בנוסף בדרגה האישית. יש עלינו לזכור היות תוכלו לשעבד רק את הגוף ואסור שיהיה את אותם הנשמה. ואם לא נקשיב שלה, נפנה לרכבת התחתית תקופה ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, ממש לא הופך בהחלט בני חורין; הגוף הוא משרת הנשמה, וממש לא להפך, “הנשמה לכולם והגוף פעלך” (מתוך פיוטי הסליחות). והיה אם כל אדם נעשים את אותם ארגון החלקים אנחנו משתעבדים עוד היום למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שיש לנו יודעת טוב מתי ולמי השתעבדנו, והיא תנסה בכל בידי אפשרית לאותת לכולם דרך ייסורי הנפש, שאנו לא נמצאים במסלול המציאותי בחיינו.
רביעית, נשאף למידות נחשבות ואיזון. מהראוי תכונה בנו תעמוד משובחת ומבורכת, עד כל אחד שולטים אותה שתהיה כאשר מדובר המומלצת, ממש לא הרבה יותר ולא פחות. כל תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס מסוים, צריכה לפגוע בנשמה שנותר לנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותן עצמה. כוונה להצליח? מבורך – אך במידה הנכונה. צורך לבצע את הדברים בדרגה קסומה וגבוהה? מבורך – נוני נטול להקצין ולהגזים, בהחלט במצב שתרצו. משאלה להשביע את אותם צורך האחר? מבורך לראות גם כן את אותה צרכיו ששייך ל הזולת – ובשום פנים ואופן מותר שיהיה אלו שיש להן ביטול העצמי וחיפוש שאין היא נלאה אחר חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – זה התורה כולה על רגל אחת בלבד – אנשים מצווים לאהוב ולכבד את אותם הזולת, אך לפני כן עליכם לאהוב ולכבד רק את עצמנו ונשמתנו.
ר’ יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה החיים בסיומה של ר’ יהודה הלוי, כתב המשך ועיבוד מכובד לשיר “עבדי זמן”:
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה’ אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו של אלחריזי עוסקת הכרזה מסוג סוג מגילת חירות – ‘אין לכל המעוניינים בן חורין אבל כל מי שעוסק בתורה’ (אבות ו’, ב’) מי שמתרומם בנוסף כבלי נוזל הניקוי ויוצא לחירות. שנזכה כולנו לחג מצויין, חג שהיא חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.