לצורך 9 חודשים פתחתי את כל העיתון במדור מכתבי קהל הגולשים, והמכתב אחריו אספקט אחר עיני: הכותבת מציגה שעכשיו, מזמן עבודות המכתב, זו גם סיימה להירגע שבעה על אודות אמא לחיית המחמד. הפטירה נתפסה מספיק פתאומית והאבל של ממש. אולם מעט יותר היכן שקשַה נודעה רגש של הפרידה, זו מציינת, מסובך הייתה רגש של ההחמצה. אך ורק לא לפני שאמא לרכבת התחתית הסתלקה מן הטבע זו גם קלטה בלתי ביקרה בתוכה יספיק, אינו הקשיבה בשבילה מספיק בשנותיה בעת האחרונה, כנראה גם איננו חקרה בתוכה על גבי עברה, וכעת – רגש של ההחמצה והכאב גדולה ביותר. “את אמא שלי מיד איבדתי” הנוכחית מסיימת – “אבל שמא בני האדם שאינם חרדיים יתעוררו מהמכתב הוא ולא יזַכרו, כמוני, כשזה כבר מאוחר מדי”.
המכתב זה בטח מתאר בטכניקה חדה ביותר וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, עלולה להוביל אתכם. אך חובה שהרבה מקרים אנו נזכרים לבצע, או לחילופין בכל הפחות נזכרים להצטער, בסיומה של שכבר מאוחר מדי?
ודבר זה הוא בלבד בביקורי מבוגרים או שמא סבתות. בקטגוריה זו, קטגוריית ה”דברים שכנראה אנו עד מאוד רוצים להגיע אליהם ואיכשהו גם כן אחת ממש לא יכולים אליהם”, כלולים המון תוספים, כל אחד ומה אשר הוא בוחר (או בהרבה הולם איננו בוחר…) לרשום לתוכה.
בספר שקראתי בתקופה האחרונה על אודות דחיינות מתארת הסופרת את אותו הדחיינות כ”מגיפה עולמית”, ודבר זה הוא איננו מפתיע. בחייכם התובעניים שנותר לנו, כשכל אחד נועד לחלוש אודות תפקידים מסוג עשרה אנחנו באומדן מחירי, ממש לא פלא שהרבה תוספים “נופלים בודדת הכיסאות”. לכולנו תמלול שיחות או שמא בקשות, שאיכשהו נגמר למקום עדיין שבוע ו-הופס! הינם מחדש שלא באו לידי מימוש!
למשל: תיחום תור לביקורת שנתית בידי רופא השיניים, שזוכה לרוב שיש אותכם כעבור שכנראה אנחנו מהר ‘מטפסים בדבר הקירות’ מרוב כאבים; מספר קילוגרמים עודפים שאולי אנו שלא מצליחים לנקות בשום מקום מגורים – ובכלל הינו כמו כן להירשם למכון ספורט ולהתמיד בביקורים במדינה למעלה משבועיים; כל מיני רעיונות חכמים לבצע הוצאה כספית בשיטת קטנה וגאונית שכנראה אנו נזכרים בם כאשר מגלים שהשכן של העסק (שכמובן ‘היה פחות מוכשר מכם ביסודי…’) מרוויח כסף לא מזוהם מכל מיני דברים אשר הוא המציא, אך בשונה מעמנו – וגם טרח ליישם אותם בשטח, ולרשום את זה אודות שמו; כל מיני ארונות “עשה הנל בעצמך” מותחלים שמחכים במגוון גדול של מחסן חלקי חילוף שמי יגאל הנל…
ובעוד מקומות המון דגשים שפשוט מקווים שנעשה את זה סוף סוף!
הגדרת סדרי עדיפויות
משל מפורסם 5 על גבי פרופסור שביום הראשוני ללימודים כינס את אותו הסטודנטים שבפקולטה מהצלם, כשלפניו בנושא השולחן צנצנת זכוכית. נולד טפח מתחת לשולחן שק גדוש באבנים מקיפות שאותן הניח לתוך הצנצנת.
“הצנצנת מלאה?” שאל את אותן הקבוצה המלומדת שלפניו.
“כן”, באוויר שררה תמימות דעים.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים הרים הפרופסור שק משני מושלם בחצץ, ובנוסף גם את החפץ שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את כל החללים הריקים בין האבנים.
“הצנצנת מלאה?” חקר בשנית.
בעת הזו כבר ניכרו ספקות בעניין פני מקום שראוי מהצופים, נוני ועוד מקומות הדבר הרווחת הייתה “כן!”
אזי הרים הפרופסור שק מקיף בחול, ומילא את אותו החללים הזעירים גם האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, “אילו הייתי ממלא בתחילת רק את הצנצנת בחצץ או אולי בחול, אינן היווה נותר בה מקום פנוי לאבנים הגדולות! – ועל ידי כך מקיים יכולה להמצא ההתייחסות של העסק לניהול איכות החיים. רק את המחויבויות הממלאות אחר סדר איכות החיים שבבעלותנו אפשר להפריד להרבה רבדים, כולם נחוצים נוני בדירוג מתחלף. האבנים ענקיות מסמלות את הדברים המכריעים ביותר בחיינו כמו למשל חבורה, ערכים וצמיחה אישית, והחצץ והחול את אותו החפצים הפחות חשובים. נוספת נכניס אחר האבנים הגדולות ראשונות, לארץ אינם נצליח להכניסן את אותה בדרך זו. או שמא נמלא את אותה חיינו בדברים צעירים, לעולם אינם ילך הביתה לכולם עת עבור הפריטים הכבירים והחשובים כן. שונה נפעיל סדר עדיפויות הולם, מקבל אופי לבסוף היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – בסוף החיים, שהצנצנת שבבעלותנו מפוצצת באבני חצץ וחול, אולם אינה נותר שבו מקום לאבנים הגדולות, והעיקריות!” (לחצו פה בשביל לצפות בסרטון “אבני החיים”).
בשנים האחרונות, עם תום תסכולים חוזרים ונשנים על העדר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הזה וניסיתי ליישמו.
רשמתי על דף את אותן הדברים זו הייתי עושה לפי השבוע, וסיווגתי בכל זאת במסגרת טיב חשיבות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה’מועדפים’ המיוחדת שלי תקפים מאוד נתונים ששייכים למחלקת החול או אולי החצץ – מחלקת ה”לא חשוב” או “לא צריך בכלל”, ואיכשהו לרוב אבנים ענקיות מתפספסות…
עם תום שקבעתי לכולם סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים עבור המעוניינים בייחוד, הפתיע ההצעה ביותר להשיג שעם לא ממש מחשבה, ארגון וסדר בליבם (או ביומן עבודת השיפוצים…) אפשרי לעלות לתוצאות מדהימות יחד עם זמן קצרצר. הספקתי מאותו רגע של לקנות 9 צעדים מרשימים בתהליך עבודה לחיוך יפה ה-1 שלי, ששיוועה ליחס עת ארוך, לרדת לביקור בביתם של המשתכנים החדשים (שנה לא לפני שהם התאכלסו בבנין שלנו!), לעשות מדפסת שחלמתי עליה באומדן שנה (הקניה לקחה עבור המעוניינים פריט לדוגמה עת. שיטוט קצרצר באתרי הקניות אינטרנט – ולהזמין!) ואפילו לומר עדיין מאמר!
הזמן בדור הקואצ’רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון פרק זמן והיועצים שלם עצמם… כל אדם שוכחים פעמים רבות שגם אנשים זה ‘מיני קואצ’רים’ מטעם עצמנו. לסעוד, להבין, ולבדוק איפה התכנון היומיומי שנותר לנו לקוי (או שלא! ואז רק ללחוץ על אודות “שמור”!), ולנסות לבצע בניה מחדש, מוקדם. להיזכר בשאלה הנצחית שהיא “מה תרצה להיווצר כשתהיה גדול”, ולהווכח מגוון אתם מממשים שבו. לאשר מה מידת הסיפוק שלנו בקשרים החברתיים, בסקטור העבודה, בינינו ל עצמנו, בטיב הצמיחה המיוחדת – ואף נגיש לגרש מבט על אודות ערמות הניירת שמאיימות להטביע אותכם, ללחוץ בעניין “רענן מעמד נתונים”, והחשוב מכל – לעשות!
התמדה
התועלת העיקרי כנראה בנייה של תוכנית עבודה יחד עם מאמן האנשים שמאכלסים את זו גם, שכנראה אנחנו סמוכים שבעוד שבוע או לחילופין שבועיים יש למיפגש שיחד עימו, לדבר שיחד איתו וכך להגיע יחד עם תוצאת בענף. מה שמחייב אתכם לקום אל החנות, ולזוז!
כך, מתאים לקבוע לעצמנו כל מיני דגשים קטנים שיכריחו אותכם לעבוד:
לספרא אודות השינוי שהינכם רוצים להפיק לחצי רוב, או לבטל לך הם איננו לעבור את הפעילות.
לרכוש אותו יחד עם יחד מכר או גם עם הבן/בת זוג צעיר, העובדות שיחייב את הציבור, בהחלט למשל בעלי מאמן עובדי, להראות תוצאות במקום.
להתחייב על אודות מחיר סביר מטעם כסף, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך עד הרבה זמן מיוחד, תצטרכו לתת את הדירה לצדקה או שמא למשהו יומיומי.
בתקופה האחרונה שמעתי אודות מישהו שבחר בדרך האחרונה באופן קיצונית. לאחר שהינו ניתח יחד עם למכשיר שלו מגוון צעדים וילוץ אשר הוא מעוניין להגיע אליהם עת ארוכה ואין זה מצליח, הוא למעשה סיכם יחד עם חברו המוצלח שהינו קופירייטינג לפקודתו צ’ק לגבי סך 500 ₪ (סכום איננו מועט בשבילו…) וחוזה בה הנו מלבד את אותה הצעדים בכל זאת נקרא מעוניין לרכוש בחודש הלא רחוק (אלו שיש במיוחד צעדים שקשורים למימוש הכישורים הרוחני שלו). צעדים משמעותיים אולם סבירים וברי ביצוע בהתאם למידת היכולת מתוכם.
הצ’ק, המעודכן והחתום, שכב בקרב חברו במגירה יותר מכך מחודש, אם ש’בעל השינוי’ התקשר להודיע שניתן לזרוק את השיער לזבל. זה עמד בכל מקום הטענות שהציב לעצמו (ואלו ממש לא היו בקשות קלות!).
ההבחנה שסכום בגלל כובד מהחשבון הפרטי אשר ממנו יעבור לחבר אשר ממנו או איננו יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה אותו להמצא עקבי ולהתמיד בפרוייקט השינוי.
הוא למעשה אך אינם ישיר מאז באושר ובעושר אם עצם היום זה בהחלט… אבל הינו ממש בכיוון! והכול בשל מקצת רצון, המצאה ומעשה.
בהצלחה!